דת

הרמב"ם כותב רשימה של 13 עיקרי התורה שצריך להאמין. לפני הרמב"ם לא הכרנו ביהדות רשימה מסוג זה. הרמב"ם הוא חדשן גדול בשל העובדה שלראשונה נאמר, שיש להאמין לא רק בעיקר אחד, אלא רשימה של מספר עיקרים. בספרו של רבי סעדיה גאון "אמונות ודעות" גם יש נגיעה בנושאים אך אין קביעה של רשימה מוגדרת שיש להאמין בה. הרמב"ם אומר שאם לא מאמינים באחד העיקרים אז אין לך חלק בעולם הבא. אחריו התפתחה ספרות שלמה בעקבותיו שדנה בנושא העיקרים. הספר המפורסם ביותר שדן בכך הוא "ספר העיקרים". יש אנשים שלא קבלו את המושג וטענו שפשוט יש להאמין בכל מה שכתוב בתורה. אחד העיקרים (השמיני) של הרמב"ם זה להאמין בתורה שבכתב ובתושב"ע. בעיקרים השישי עד התשיעי דן הרמב"ם בתורה משמים.
הרמב"ם מדבר תחילה באופן כללי על מושג הנבואה- התורה ניתנה בנבואה. ספר התורה כתוב לא ירד משמיים, אלא כתבה משה בנבואה. היסוד השישי: הנבואה. "זה המין האנושי ויש שיצאו בו אישים בעלי יכולות… ויתחבר אותו השכל האנושי בשכל הפועל… וזוהי הנבואה וזה עניינה" הרמב"ם לא הזכיר את הקדוש ברוך הוא, אלא דיבר על השכל. התפיסה של הרמב"ם היא שכל אדם כמעט נולד עם פוטנציאל להשכיל דברים עיוניים. מי שממש את הפוטנציאל מקבל את צורת השכל בפועל.
הנביא, זה אחד שמצליח לחרוג מהשלמות השכלית האנושית ולקבל שפע שכלי מהישות הרוחנית שנקראת השכל הפועל. הנביא פורץ את גבולות ההכרה האנושית ולקבל השכלה עליונה שאדם בשלמותו השכלית אינו יכול להגיע אליה. גם הפריצה של גבולות ההכרה האנושית לעולם שמעבר היא טבעית. מקורה בכוחו של האדם
היסוד השביעי: נבואת משה רבנו. יש להאמין שמשה הוא אבי כל הנביאים. אף נביא לא הגיע למדרגת הנבואה של משה. "והוא בחיר השם…" = השגת נבואת משה רבנו הנה תופעה חד פעמית בהיסטוריה, הן בעבר והן בעתיד. הרמב"ם רוצה להגיע למסקנה של נצחיות התורה. הוא שולל בכך את הנצרות והאיסלאם. כל נביא כפוף למשה ומתחתיו ואי אפשר לחדש ולקבוע שתורתו אינה רלבנטית יותר. הגופניות של הנביא מהווה מחסום להשגה רוחנית טהורה. משה הגיע להשגה רוחנית טהורה כמו של שכל בלי גוף. בניגוד לנביאים אחרים שהנבואה עוברת אצלם דרך כוח הדמיון ויש לפרש את המחזה אותו הם רואים. אם הכל משה קיבל בשכל זאת אומרת שלכל דבר יש טעם וחכמה למרות שלא כולם מבינים זאת. אם יש חסרון בדבר אז זה בקורא ולא בתורה עצמה. התורה מושלמת. צריך לגשת לתורה מתוך ענווה ולא ראייה מחקרית של שיפוט התורה.
הרמב"ם אף סובר שיש להאמין בנצחיות התורה. אמונה בדת חדשה היא סתירה לנצחיות התורה. לא תהיה תורה אחרת או נוספת (איסלאם ונצרות). הרמב"ם אומר שלא רק שהתורה היא נצחית, גם אין בה שינויים. לא תוספת ולא גירעון. מה עם תוספת של חכמים או איסורים שהחמירו? כאשר חכמים הוסיפו מצווה כמו חנוכה, אז זה תלוי בהגדרת הדברים: הם הגדירו את המצווה מדרבנן ולא מתרי"ג ולכן זה מותר. הם אינם אומרים שהתורה אוסרת לאכול עוף ובקר והם אוסרים זאת משיקולם אז זה מותר. למה צריך לקיים את זה? אחת ממצוות התורה היא להישמע לדברי החכמים. מה שהופך את הגמרא לספר מחייב זו הסמכות שניתנה לו מהעם.

לעצם שאלתך שואל יקר התורה היא לא לשיפוטך והביטחון שלך נשאב מכח אמונה אל תעסיק אותך בשאלות סרק אלא תאמין גם תאמין בשרשרת הדורות שמסרה לך את התורה בשלמותה ללא כל זיוף זה תהליך נסי אין לו כל הסבר. והחשוב ביותר היא הענוה שלנו לקבל את התורה כולה גם אם חלקים מסויימים אינם מובנים.

שיהיה לך בהצלחה

מאיר נהוראי,
רב קיבוץ משואות יצחק.


רבני בית הלל משיבים על שאלות גם בפייסבוק - כנסו עכשיו - http://www.facebook.com/B.Hillel?filter=2