שאלה
בס"ד
שלום הרב
אני מרגיש חוסר הנאה בחיי.
כנער שהיה לו אינטרנט פתוח היו מס' שלבים בהם די קבלתי על עצמי הפסקת ומניעת ההנאות הגשמיות שלי (מהשקפתי צפייה בסרטים / משחקי מחשב אינם הנאה אמיתית - אושר פנימי אמיתי, אלא הדחקת המציאות.)
משחקי מחשב שהרגתי עליהם את הזמן שלי :( הפסקתי וצפייה בסרטים.
בנוגע לבני עקיבא שאלתי רב והתשובה בערך היתה שנכונה הימצאות בנים בנות לדוגמא בקיום דיון העמקה/הסברה/בירור בנושאים תורניים יש עניין לשמוע את החשיבה של הבנות(צורת חשיבה שונה- הרחבת אופקים). כך שגם פעולות חבריא(שאינם שיעור) ב' איני הולך.
ובכלל איני הולך כיון שאם יש לי אפשרות להיות במקום שמקללים אני בוחר שלא להימצא שם (ההשפעה של שמיעת חברים מקללים גדולה יותר משמעית חניכים) אף על פי שאני מפסיד בכך חיי חברה-בודד ושמח...
אבא היקר שבשמיים ברא לי 2 עיניים ואני מנסה לשמור עליהם כמה שיותר טוב ידוע לי שמשפחת אבוחצירא ידועים כשומרי עיניים גם במותר וכן בנו של הבבא סאלי זצ"ל שנפטר בגיל צעיר שראה רק את אימו (כנראה השגחה שהתאימה לנפשו הגבוהה) הסקתי שיש עניין בשמירת העיניים גם במותר - לא להסתכל על בנות בכלל למען החזיר עיניי לקב"ה כמה שיותר בטהרה. (וגם עניין עין רואה לב חומד...)
יוצא שאני כן רואה נשים מחמת קיומם בעולמינו :) ומעציב אותי שלא אצליח להחזיר עיניי בטהרה כשם שקיבלתי אותן. נכון שעניין זה איננו חובה/הלכה אבל כבר הסברתי טעמי לעניין השתדלותי בזה העניין.
בכך שהקב"ה השמיעני עניין שמירת העיניים במותר אולי הוא רוצה שאמשיך בדרכי זו?
אני לא ממש נהנה מלטייל דהיינו הליכה של קילומטרים על קילומטרים
ואני לא נמצא ממש עם חברים מהטעמים שהזכרתי.
אבינו היקר שבשמים רוצה שנהנה בעולם הזה אבינו היקר והאהוב שבשמים ברא אותנו כדי להטיב לנו ולא רוצה שנהיה עצובים. עד כה מערכה ראשונה בפן ה"גשמיות".
וברוחניות גם כן אני לא מרגיש אושר/הנאה ממש כשאני לומד גמרא אחר וגם אם כן אז ההנאה הזו עוברת די מהר לדוגמא - אם הבנתי משהו קשה "סוף סוף" בגמרא או אפי' פרקי תנ"ך מעניינים אבל אחרי שקראתי אותם?
וזה לא נקודה של עבודת המידות אני חושב. (אדם שקם בזריזות בבוקר - כל היום שלו נראה שונה וכו') זה אני מרגיש שאני לא מובס ע"י היצר הרע (התעוררות לפני השעון מעורר שלי והישארות במיטה עד שיצלצל לא נחשב עצלות, נכון?)למרות שקראתי על
תשובה
בס"ד
שלום רב,
קראתי את דבריך הכואבים והמיוסרים. אני סבור שכדאי לפרסם את הבעיה ברבים מפני שאתה לא לבד במצב הזה.
מבחינתי השורה החשובה ביותר היא:
"יוצא שאני לא שמח גם בדברים הטובים שאני עושה אני עייף ממלחמת היצר ברוחניות וללא הנאה כמעט ברוחניות / גשמיות. אני לא יודע מה יגרום לי הנאה ממש. עצוב ותשוש :)."
ברור שלא לכך כוון הקב"ה כאשר נתן לנו את תורתו. ברור שאם זאת התוצאה זה סימן שאתה הולך בדרך לא נכונה.
מתוך קריאת הדברים שלך אני מתרשם שאתה מעונין להגיע למדרגות גבוהות ביראת שמים, אבל לעניות דעתי אתה מבקש להגיע לשם מהר מדי.
אם תעיין בספר מסילת ישרים תראה שהמחבר סולל 'מסילה' = דרך שבה מתקדמים בהדרגה איטית, מ- "צדיק" ל - "חסיד". מ - "חסידות" ל - "ענווה" וכו'
התיקון שלנו צריך להיות טבעי ובריא, אסור לדלג שלבים ולא לנסות לעשות קיצורי דרך.
אתה מנסה לבנות קומות גבוהות ביראה אבל אין לך יסודות מוצקים - לכן אתה לא מצליח באמת לעלות למעלה.
אתה צריך להשקיע מאמץ בחיזוק התשתית לפני שאתה מחמיר על עצמך במותר לך.
עליך למצוא את הדרך לשמוח ולחוש אושר בדברים הבסיסיים שאתה מקיים: בתפילה, בלימוד תורה שמדבר אליך - זה לא מוכרח להיות דווקא גמרא או הלכה זה יכול להיות תנ"ך, מחשבה או חסידות.
אתה צריך למצוא חברה של בני גילך שיהיה לך מענין ושמח איתם - אסור לך להתבודד - זה מזיק לנפש.
צמיחה רוחנית והתפתחות במידות צריכים לבוא בדרך טבעית בריאה ושמחה ולא מתוך יסורים ומלחמה פנימית מתמשכת.
ודאי שיש לנו גם מאבקים נגד היצר, אבל האפשרות שלנו לנצח בהם באה מתוך מציאות שמעניקה לנו הרבה כוח - בגלל עשיה של שמחה - בתפילה, בלימוד, בחברה וגם בנגינה או שירה או כל דבר אחר שמוסיף טעם לחיים (במידה ובגבולות המותר!).
נראה לי שלא מספיקה התכתבות דרך השו"ת, כדאי לך לפגוש ולהתיעץ בשיחה עם רב שיקשיב לך ויסייע לך להתקדם בדרך שנכונה לתכונות ולנסיבות שלך
בהצלחה!