שאלה
לכבוד הרב שרלו שלום!
"מתי תבוא לידי ואקיימנה...",
אני תלמיד בשיעור ד' בישיבת הסדר. ההשקפה הדתית שלי רואה את החיבור בין התורה לחיים באור חיובי ולא באופן של ניכור.ולכן מאד התחברתי לדרך שהרב מייצג.
אע"פ שההשקפה הדתית שלי נבעה מבירור אמיתי (כך אני חושב לפחות) תמיד קיננה בתוכי השאלה – האם זו באמת השקפה דתית או שזה רצון לחיים קלים? , כי הרגשתי שאע"פ שבכל שאלה שביררתי לעצמי חיפשתי את האמת הגעתי למסקנה שלפחות בעיני החברה הייתה נראית כ'קולא' (- למשל "חברה מעורבת"). אמנם לא שיניתי את דעותיי בגלל שאחרים חשבו שזה "קולא" אבל הייתה בי תחושה מסוימת של "אי-נוחות".
עד שראיתי את מה שהרב כתב לגבי דיסקים צרובים והורדות מהאינטרנט.
עד שראיתי את הפסק החזקתי בדעה שהדבר מותר וגם ידעתי שיש פסק של רב חשוב בציבור הדתי-לאומי שמתיר זאת, אולם לאחר שראיתי את הפסק אמרתי לעצמי שלפחות עד שאברר את הסוגיה עד הסוף – עליי ללכת ע"פ פסק זה. כיון שברור לי (וייתכן שאני טועה) שהשאלה איננה רק הלכתית אלא קשורה גם להשקפת עולם (כמו הרבה שאלות אחרות..) – האם אנחנו מחפשים לחיות את ההלכה רק בנושאים מאד מוגדרים (שהופיעו בפוסקים בדורות הקודמים) או שרוצים שהיא תהיה משמעותית בכל מרחב החיים שלנו.
אך רציתי לשאול את הרב כמה שאלות בנוגע לפסק זה, גם בנוגע לנימוקים, וגם בנוגע לגבולות הפסק.
1. האם האיסור הוא איסור ברמה של גזל וגנבה רגילים? סייג של גזל? גזל שאינו משמעותי אך אסור כיון שאם כל אחד ינהג כך זה יהפוך לגזל ממשי (בדומה למה שהיה בסדום ע"פ המדרש)? גזרת חכמים? דין מצד "ועשית הישר והטוב"?
2. מהי רמת ההשפעה של העובדה שיש רבנים אחרים שמתירים זאת? האם בשבילי זה איסור מוחלט ולהם (ההולכים לשיטתם של אותם רבנים) הדבר מותר לחלוטין?
3. האם בימינו אין מקום להקל בשאלה זו, כיון שישנם זמרים שלא אכפת להם שיורידו את השירים שלהם מאינטרנט וכיון שהיום עיקר הרווח של הזמרים הוא מהופעות (וממילא ככל ששיר מוכר (מלשון היכרות) יותר – הזמר מרוויח יותר)?
4. האם זה לא נחשב "גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה"? או האם אין מקום להקל במקרים מסוימים כיון שהרוב לא מקפידים בזה? (אני אומר את זה די בוודאות, לא זכור לי שנתקלתי בחבר [מהתיכון/מהשבט/מהצבא/מהשיעור] שמקפיד בנושא זה, ואם היו כאלה בתיכון, הם היו ממש בודדים (אחד-שניים) והם היו החב
תשובה
שלום וברכה
א. ההגדרה ההלכתית המשפטית של גזל היא "ויגזול את החנית", לאמור גזילה של חפץ ממש. השאלה היא עד כמה מרחיבים את ההגדרה הזו גם לקניין רוחני, והדבר נתון כבר מאות שנים במחלוקת בין הפוסקים, למעשה מאז המצאת הדפוס.ברם מעבר לשאלה המשפטית, שההשפעה העיקרית שלה על ההלכה היא העובדה שכל דבר שמוגדר כגזל גם ניתן לתבוע בבית דין, יש עוד מישור להלכה והוא האיסור לגזול והאיסור לקחת את פועלו של אדם אחר, מכיוונים שונים ומסיבות שונות. אני סובר שמבחינה זו זה איסור דאורייתא, גם לדעת הפוסקים הטוענים שהנגזל לא יכול לתבוע את הדברים בבית הדין. דומים הדברים לאיסור הזקה, שאם הוא קיים – הוא קיים גם אם לא ניתן לתבוע את הדברים בבית דין, לדוגמה למ"ד שהיזק שאינו ניכר לאוו שמיה היזק.
ב. כמו כל מחלוקת בהלכה – יש דעות שונות. אם אתה הולך בעקבות רב מסוים בדיני ממונות, אתה חייב ללכת בעקבותיו גם בתחום הזה. אם יש לך ספק, וכיוון שהאוסרים סוברים שזה איסור דאורייתא – יש ללכת לאור האוסרים.
ג. יש מקום להקל בעניין זה באותם מקומות בהם ידוע שמה שאתה אומר הוא נכון. חובת ההוכחה מוטלת על המוריד.
ד. אינני מבין מפני מה זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אני עומד בה, וקונה תוכנות או דיסקים שאני מעוניין בהם, ולא מוריד. הפיתוי שלא להוציא את ההוצאה הכספית הזו הוא גדול, אולם איני מבין כיצד ניתן להתיר את הדבר.
ה. אין משמעות לשאלה האם היינו קונים או לא.
ו. שיר אחד או שניים היה מותר בעבר להוריד, ואפשר שגם היום. ברם, ככל שתתפתח האפשרות לקנות שירים בודדים – גם זה יהיה אסור.
ז. לדעתי יש למחוק.
ח. שירים שלא ניתן למצוא עוד בחנויות ואין להם משמעות כלכלית – מותר.
ט. אינני חושב שיש להחמיר עד כדי כך שלא לראות, כי כאמור מבחינה משפטית/הלכתית אין מדובר בגזל ממש.
כל טוב