שאלה
שלום.
בהמשך לשאלתי (בעלי לא נמשך אלי) רציתי לשאול מה לעשות עם אי שמירת העיניים של בעלי.
אני מרגישה מאוד רע כשאני עדה לכך. כשאני מנסה לדבר עם בעלי על כך הוא כועס שאני מתערבת ואומר שזה עניין שלו, ושאפשר ללכת בלי להוריד את העיניים ובכל זאת לא לראות. אבל אני רואה שהוא מסתכל. הוא טוען שזה עניין שלו כלפי רבונו של עולם. האם באמת אני צריכה להתעלם מכך? ואם כן, איך לעשות זאת? (אולי בגלל שהוא רואה דברים אחרים הוא לא נמשך אלי).
(הדבר גורם לי לא לרצות לצאת למקומות עם אנשים ביחד עם בעלי כדי לא לראות זאת).
(כפי שכתבתי בשאלה הקודמת , בעלי הוא אדם דתי , ירא שמיים, שהולך ומתחזק יותר יותר.)
תודה רבה , וסליחה על אי הנעימות.
תשובה
בס"ד
אני חושב שזה לא רק ענין של בעלך עם אלוקים - זה בהחלט ענין שלו כלפיך. אם הוא נותן את עיניו בנשים אחרות הוא בהחלט עלול ליפול ברשתן.
חכמינו אמרו "עינים רואות - לב חומד - כלי מעשה גומרים".
העינים הן תחילה של מסלול שהם לא עוצרים אותו אפשר גם ל,,,הביא ממזרים לעולם.
את בהחלט צריכה לומר לו שאת לא מקבלת את התנהגותו בענין זה ואת יכולה לדבר על כך. במקרה וזה לא עובד יש דרכים לאלץ בעלים סוררים. אני לא יודע אם צריך לכתוב באינטרט בגלוי את דרכי האילוף - שמא ישתמשו בהם נשים שלא בצדק. אבל במקרה שלך התביעה שלך היא היותר צודקת שבעולם.
אם ליבו לא איתך - על זה נאמר במסכת כלה פרק א
"עשרה הם כממזרים ואינם ממזרים ואלו הן:
בני אמה
בני שפחה
בני שנואה
(בני נדה)
בני נדוי
בני תמורה
בני מריבה
בני שכורה
בני גרושת הלב
בני ערבוביא
בקיצור כל הכאילו ממזרים הללו נולדים ממקרים של זיווג שדעת הבעל אינה על אשתו אלא על אחרת. זה זיווג כל כך מקולקל עד שהילדים יוצאים מקולקלים מזה.
לכן אימרי לו שזה לא מקובל עליך ואת מבקשת ממנו לא לשבור את הבית.
אם הוא נכשל למרות מאמציו - רק לעודד אותו.
אם הוא חוטא בשאט נפש - למדי אותו לקח.
בהצלחה