שאלה
שלום וברכה, תמיד תהיתי בקשר לנושא הזה, ולבסוף החלטתי לשאול:
תמיד לימדו אותי שילד שלא הגיע לגיל 13 אינו חייב במצוות, אבל מדיני חינוך יש מצוות מסוימות שהינו חייב לקיים.
אם ילד (דהיינו גילאי 9-13) אינו חייב, למה הכוונה? הוא מקבל שכר/עונש? שמעתי שהשכר מגיע להורים, מכיוון שהילד עדיין בחזקתם, אז מה, מותר לו לעשות כל מה שיחפוץ? הרי אינו מקבל לא עונש על עבירות ולא שכר על מצוות? ממה יש לו לפחוד ביום הכיפורים? ומה מועילה בדיוק התשובה שלו אם אינו חטא כלל? והאם יש לכך בכלל משמעות....?
וקצת בנושא אחר:
עד גיל 20 אדם אינו מקבל תגמול על מעשיו (שכר ועונש) ולאחר מכן מקבל כמגיע לו על השנים הקודמות, אז יאמר אדם עד 20 (אם הוא יחיה בכלל..) אחטא ולאחר מכן אחזור ואהיה נקי, לטעמי זאת שיטה פסולה, כי הרי זה שעדיין אין עונש לא מונע מקביעת דין עליך, וחוץ מזה סכנה עצומה שכלל לא יחזור בתשובה שזאת בכלל תואיל במצב כזה??
תודה מראש, חג שמח.
תשובה
לשואל שלום רב.
א. ילד אינו מחוייב במצוות. מבחינת ההלכה, אין לו עדיין אחריות ולכן לא ניתן לצוות עליו ולהטיל עליו מחוייבות מוסרית או אחרת למעשיו. אמנם מגיל שבו הוא מחיל להבין את מעשיו, מצווים הוריו לחנכו במצוות. (ואם אין הורים או שהם אינם עושים את תפקידם, מוטלת אחריות זאת על בית דין, כלומר על החברה.). חינוך זה הוא בכל עניין לפי ההבנה הראויה לו. ילד שמבין מה זה אסור ומותר, ומה זה שבת (באופן כללי), מחנכים אותו לא להדליק אור ולא לצייר. ילד שמבין מה זה ציצית, מחנכים אותו ללבוש ציצית. וכן לגבי בשר וחלב יחד, וכן לגבי שאר המצוות. גם מצוות תשובה כלולה בזה, בהתאם להבנתו של הילד. כלומר על הילד עצמו אין חיוב ואין איסור ואין מושג של עבירה. אבל עלינו מוטלת החובה לחנכו גם לקיום תורה ומצצןת, וגם להבין מה זה יום כיפור, חטא, תשובה וכו'. כל המושגים האלה והשלכותיהם כלולים במצוות חינוך שלנו כלפי הילד.
יחד עם זה, יש לילד אישיות. הוא אינו חתול. וכך מרבים חז"ל לשבח את "הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" כל את התפילות שלהם, כיון שכל הפניית הרצון שלהם לחיוב, לקדושה, יש לה ערך רב והתקרבות שלהם ושל האומה כולה לקב"ה.
2. יש כאן עירוב של מושגי שכר ועונש עם חיוב מצוות. החובה לקיים מצוות אינו נובע מהשכר או מאיום העונש. החיוב נובע מכך שה' ציווה. ולכן הגיל אינו משנה.
אבל זה עוד יותר עמוק. המצוות מקרבות אותנו לקב"ה. כאשר אדם עושה רצונו של ה', מצוות או תפילה או לימוד תורה או כל מעשה טוב, הוא בכך נדבק בבורא. נשמתו מתעלה ומתקרבת למקורה. זהו השכר (וכשחוטא ומתרחק - העונש) האמית. וזה נכון בכל גיל. וכשאדם חוטא ח"ו ומתרחק מהקב"ה, גם אם נניח שאינו מקבל עונש, כלומר הקב"ה אינו שולח לו סבל עכשיו, עדיין ריחוקו מהקב"ה עצום, וכשיתעורר לבחון עצמו ביושר, יתמלא צער עצום על ריחוק זה. ולכן אל לנו לעשות חשבונות אלה של גיל קבלת השכר אלא להתרכז במה ה' רוצה מאיתנו ואיך אנו מתקרבים אליו ונדבקים בו.
ובהיבט המעשי, כבר אמרו חז"ל "האומר אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לשוב"
בברכה
אפי קיציס