שאל את הרב

ברכת המזון

חדשות כיפה רבני ישיבת הר ברכה 11/03/19 13:01 ד באדר ב'

שאלה

שלום,

1.בברכת המזון יש הרחמן לברכת המארח/ההורה.

האם אני יכולה לברך את הוריי אפילו אם אני לא אוכלת אצלם? לדוגמא: "הרחמן הוא יברך את אבי מורי ואתה בעל הבית הזה,ואת אמי מורתי ואת בעלת הבית הזה..."

2.אם אני אוכלת בשטח,או במקום ציבורי. האם אני צריכה לברך את "בעל הבית"?

3.האם יש מניעה לברך ברכת המזון מתוך פלאפון,או מכשיר דיגיטלי כלשהו?

4.אם סיימתי לאכול במקום מסויים,ונזכרתי שלא בירכתי ברכת המזון רק כאשר כבר עזבתי את המקום,מה לעשות?

5.בפרוסות לחם של ימינו,כמה זה בערך כזית?

6.אם אני נמצאת בסעודה,אפילו אם לא אכלתי כזית לחם אבל אכלתי כזית ממאכלים אחרים אני צריכה לברך ברכת המזון,או שאני צריכה לברך בהתאם למאכלים שמהם אכלתי בכמות הנדרשת?

תודה רבה!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום

1. אפשר - אם האוכל הוא שלהם . 

2. לא, כי בעל הסעודה הוא המארח - ולא בעל המקום.

3. לקרוא את הנוסח ע"פ המכשיר ? - אין בעיה.

4. אם נשאר לחם - לאכול במקום החדש ולברך שם וכשלא נשאר - כשאפשר צריך לחזור, ובשעת הדחק כשקשה לעשות זאת תברכי במקומך

5. כמו גודל של חצי ביצת תרנגולת

6. יש אומרים שהלחם פוטר אך לרוב הדעות אם לא אכלת כזית צריך לברך על שאר המאכלים ולכן צריך להקפיד לאכול כזית כדי לצאת מספק

ולהלן הרחבה ומקור התשובות מספר פניני הלכה ברכות מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א וטוב יהיה אם תלמדי את הספר באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=1029 (או שתשלחי כתובת ואשלח לך ספר)

בברכה אייל משה

המשלם על סעודתו אינו חייב לברך את ברכת האורח (מ"ב רא, ז). ובעל הסעודה הוא המארח ולא בעל הבית (מ"ב רא, ג), אמנם נראה שאם אין מי שהסעודה שלו, ייחשב המארח כבעל הבית (כך משמע בשעה"צ רא, ו).

מפני חשיבותה של ברכת המזון קבעו חכמים לאומרה במקום הסעודה. ויברך במקום שבו ישב בעת אכילתו, ובשעת הצורך, אם הוא נשאר באותו החדר, עדיין נחשב שבירך במקום אכילתו. ולכתחילה אסור לאדם לצאת ממקום סעודתו, אפילו אם הוא מתכוון לחזור, לפני שיברך ברכת המזון.

אם שכח לברך ויצא לדרכו או שטעה לחשוב שאפשר לברך במקום אחר, אפילו נסע מרחק רב, עליו לחזור למקום סעודתו כדי לברך ברכת המזון. ורק בשעת הדחק, כאשר קשה לו לחזור, רשאי לברך שלא במקום אכילתו. ואם יש לו שם מעט לחם, במקום לחזור למקום סעודתו, יוכל ליטול ידיים ולברך 'המוציא' ולאכול מעט מן הלחם, ולאחר מכן יברך ברכת המזון, שהואיל וגם שם אכל לחם, נמצא שבירך במקום אכילתו (שו"ע קפד, א-ב).

שיעור כזית לברכה אחרונה

האוכל אפילו כלשהו, כיוון שנהנה ממנו, חייב לברך עליו בתחילה. אבל ברכה אחרונה מברך רק מי שאכל לכל הפחות כשיעור 'זית', שכן אמרו חכמים: "אין אכילה פחותה מכזית". כלומר, האוכל פחות מכ'זית', אכילתו מועטה כל כך עד שאינה חשובה להיקרא אכילה.

בעקבות הגלויות נתעורר ספק בשיעור נפח הזית. יש אומרים שהוא כגודל הזית המצוי בארץ ישראל. ויש אומרים שהזית שמצוי אצלנו קטן מהזית שדיברו בו חכמים, ושיעור זית שדיברו בו חכמים הוא מעט פחות משליש ביצה. ויש אומרים שהוא כמחצית הביצה. ואף שנראה מהרבה ראשונים, שהזית שדיברו בו חכמים הוא הזית המצוי אצלנו או מעט פחות משליש ביצה, כיוון שכלל נקוט בידינו: "ספק ברכות להקל", נפסק להלכה שאין לברך ברכה אחרונה על פחות משיעור נפח של מחצית ביצה בינונית של ימינו. ואפשר להסביר, שהואיל וכך נהגו ישראל, האוכל פחות משיעור מחצית ביצה, אין אכילתו חשובה להיקרא אכילה לפי תפישתנו, ולכן אינו יכול לברך ברכה אחרונה.

אולם אין לחשוש בהערכת שיעור נפח של מחצית ביצה, שכן כאשר נותנים לאנשים לשער דבר, ללא ספק יהיו שיטעו כלפי מעלה ויהיו שיטעו כלפי מטה, ואע"פ כן מסרו חכמים שיעורים אלה לכל אדם ואדם. בנוסף לכך, למדנו שלדעת רוב הראשונים, שיעור זית קטן בהרבה משיעור מחצית ביצה, ורק מחמת הספק הננו מחמירים שלא לברך על פחות מנפח חצי ביצה. לפיכך, כל שנראה לאדם שאכל כשיעור נפח חצי ביצה - מצווה עליו לברך.

הסתפקו האחרונים כמה לחם צריך לאכול כדי שייחשב לעיקר, עיין מ"ב קעז, ג. והסכימו רוב האחרונים, שדי באכילת כזית (דגמ"ר, א"א בוטשאטש קסז, א, אג"מ או"ח ד, מא).

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות