בני עקיבא

ב"ה

שלומות,


אכן, יש נפילות גדולות וצריך למעט אותן.
כמו כן, חשוב להגדיר הגדרות ברורות שלא יצרו מצבים לא נעימים. אבל, חלק ממה שצריך ללמוד זה איך להתמודד עם חיים נורמאליים וטבעיים בהם יש בנים ובנות כאחד. לא לוותר לעצמנו על כך.
הגבולות הן במחנה, בטיול אבל לא בעצם קיומה של התנועה.
כמו כן, אסור למקרים קיצוניים להיות אלה שבונים את תדמיתנו על הענין כולו, ואין כאן מקום להאריך בסכנה הגדולה שיש בכך.

יש באתר תשובות רבות שלי בענין. אני גם ממליץ לך לעיין בספרו של הרב יובל שרלו: "רשו"ת הרבים". תמצא שם התייחסות כוללת לשאלה זו. תשובה אחת מיני רבות אני מצרף כאן.


ברכה והצלחה,

שי

שאלתך מצריכה התייחסות מקיפה שאין מקומה באתר זה. אולם, ביחס אלייך התשובה היא: לא! שהרי כתבת בשאלתך:"השאלה היא אם אני צריכה להסתגר בבית ולא לצאת לשום פעילות חברתית(כי כולם עם בנים)? ותאמת זה קצת קשה לילדה בגילי..". אילו היית מרגישה שזה טבעי לך, שזו מדרגתך, היית מגיעה למסקנות הללו בטבעיות מתוך זרימה ולא מתוך תחושה של צער או תסכול. עלייך לשאוף להתקדמות רוחנית תוך הקפדה על כך שהתקדמות זו תהיה מלווה בשמחה גדולה, בסיפוק רוחני ובתחושה שאת מחוברת לחיים. אם ההתקדמות הרוחנית באה ע"ח דיכוי כוח החיים או לחילופין מחנק של חלק מהכוחות, הרי שיש בכך סכנה רבה. את עלולה ליפול ממדרגתך למקום נמוך מהמקום בו את נמצאת היום. לכן, אני לא ממליץ לך להמשיך לצאת עם החברה. בה בעת, אני מציע לך להמשיך ללמוד סוגיות הנוגעות לצניעות שלך, להעמיק את המודעות שלך ולראות איך הדברים יתפתחו.
והכל - מתוך שמחה ושאיפה לשלימות!


ברכה ואור,
שי