שאלה
קשה לי מאד עם הישיבות הגבוהות. הבחורים נכנסים אליהן ישר מסיום הישיבה התיכונית ונשאבים לתוך לימוד מעמיק ומאסיבי שנמשך לאורך שנים כשבעצם הם לא חיים את חיי היומיום כמו שאר האנשים בעולם ולא נחשפים להתמודדויות היומיומיות. הם בעצם חיים בעולם אחר, במין בועה. ועד כמה שאני מעריכה את לימוד התורה, זה נראה לי לא בריא שזה נעשה בצורה שבזו. איך אנו יכולים לסמוך עליהם שיעזרו לנו בבניית עולמנו הרוחני והתמודדויות החיים השגרתיים כשהם בעצם עדיין לא "נחתו" בהרבה מין המקרים
תשובה
שלום וברכה
הבעיה שאת מעלה היא אכן בעיה. מצד אחד, אנו מבינים שכדי להיות תלמיד חכם צריך ללמוד תורה שנים רבות, והדבר עלול להוליך לניתוק מסויים. מצד שני, אין ספק שחלק מאלה שלמדו שנים ארוכות בלא לצאת החוצה, עלולים להיות מנותקים מאלה שאותם הם אמורים להדריך.
זה אחד היתרונות שיש בעולם ישיבות ההסדר. תלמידיו בדרך כלל נשארים קשורים לעולם, ואנו מקוים שהתורה שתצמח בישיבות אלה תהיה ראויה להדריך את העם.
ישנם תלמידי חכמים רבים בוגרי ישיבות גבוהות, שאינם מנותקים מהעולם, והתורה שלמדו במשך שנים רבות מאירה להם ולעולם.
לסיכום: אין כאן כלל. ישנם תלמידי חכמים מנותקים, וישנם רבים שאינם כאלה. אין ברירה אלא להוועץ בתלמיד חכם שאת מכירה וסומכת על אישיותו.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם