שאלה
שלום וברכה כבוד הרב
נשאלו כאן הרבה שאלות בעניין ההלכה לגבי בני דודים, אך לא קיבלתי תשובה מכיוון שאני מרגישה שהעניין שלי הוא טיפה שונה.
אצלנו במשפחה בני הדודים גדלו כמו אחים לכל דבר, אנו שכנים מגיל 0, וכל החיים שלנו ביחד, הם החברים הכי הכי טובים שלי. ממש אותם הקשרים כמו אחים שלי ואפילו יותר. קשרי חתונה בודאי ובודאי (ובודאי) לא יצאו מכאן. כשאני נוגעת באחי ובבן דוד שלי זה ב-ד-י-ו-ק אותו דבר. אנחנו עושים הכל ביחד, זה משפחה אחת גדולה. חשוב לי לעמוד על ענין הקשר החזק כ"כ שלנו, כי זה באמת יוצא דופן. ולכן, שאלתי היא האם גם אנחנו צריכים לשמור נגיעה וייחוד? זה פשוט בלתי אפשרי (מבחינה רגשית), וכ"כ חשוב לי לשמור על ההלכה. אשמח אם תעזור לי. בברכה
תשובה
אני מבין מאוד לליבך, אך ההלכה לא מחלקתץ חילוקים, ומרגע שעוברים את גיל המצוות יש להקפיד על נגיעה ויחוד.