שאלה
שלום לכבוד הרב!
לפני כמה פרשות, בפרשה תרומה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הרמב"ם במורה נבוכים (מאמר שלישי לב) רואה בציווי המשכן "מענה נסיבתי" בשביל עם ישראל שכן יצאו הרגע מארץ מצרים בירת האלילות ובשביל תהליך של תיקון הולך איתם הקב"ה עקב לצד אגודל בדרך לעבודת ה' השלמה, וכן כותב אברבנאל במקום שהמשכן הינו משום שחשבו שהקב"ה בשמים ממעל ואין הוא יודע וקשור למה שקורה בארץ לכן היה צורך בעבודת ה' מוחשית. ישנם עוד הרבה מפרשים ומדרשים שמתארים את המשכן כמענה דיעבדי לעמ"י. ושאלתי לאור דברי המפרשים האמנם? וכי באמת המשכן הוא מצב של בדיעבד? הרי כול יום אנו מתפללים "ובנה ירושלים" הרי כל מגמתנו ב-2000 שנות הגלות היא להגיע לשלמות הבית, לבניין המקדש. כול מדרשי ומאמרי חז"ל משבחים ומתארים את גודל כבוד ה' שבמקדש ואילו על ציווי המשכן (שכן הוא כמקדש) המפרשים וביניהם גדול הראשונים הרמב"ם מתאר הוא כמצב לא בריא, וכי כך אפשר לצפות לבניין בית המקדש, כך אפשר להתפלל עליו ולחכות כל יום ויום מה באמת כוונת הדברים?
תשובה
שלום וברכה
נושא זה הוא נושא ארוך ומורכב, וכמובן שלאורך הדורות היו לו התייחסויות שונות. לא זו בלבד, אלא שעמדת הרמב"ם הכתובה במורה הנבוכים אינה באה כלל לידי ביטוי ב"יד החזקה", ולא זו בלבד שאין רמז לכך שהקורבנות יתבטלו, אלא שהוא כותב במפורש שם שהקורבנות הם "חוקים" ולא ניתנים להסבר ראציונלי.
אני מתקשה לראות את המשכן ואת המקדש כבדיעבד. להפך, זהו המקום המיוחד שבו נועדים שמיים וארץ, וזו נקודת המפגש שבין אלוקים ואדם. אנו אכן מייחלים ליום שהוא ישוב אלינו, ויכונן מחדש את האפשרות ליראות בפני האלוקים שלוש פעמים בשנה.
כל טוב