שאלה
בירור הלכתי בדיני ממונות.
ראובן: צלם ותיק מצליח ומפורסם.
שמעון: צלם מתחיל.
ראובן ושמעון עשו הסכם ביניהם- בע"פ, על פיו ילמד שמעון במהלך אירועים שמצלם ראובן, לאט לאט יתחיל לצלם אירועים לבדו, גם עבור ראובן, ועם הזמן יתקדם עד כדי צילום חתונות (השיא).
על פי ההסכם מחוייב שמעון לקחת מראובן עבודות כשכיר במשך שלש שנים מיום שהתחיל לצלם חתונות.
במהלך הלימודים, עבד שמעון עבור ראובן כעוזר צלם בשכר, אך לא לחץ על ראובן לשלם מיידית, כך שהצטבר חוב של כמה אלפי שקלים.
לאחר כשנה התחיל שמעון לצלם אירועים קטנים, ובשלב די מוקדם מצא שלעבוד מול ראובן, זו משימה קשה ומתישה, שעד מהרה נעשתה בלתי אפשרית.
לאחר התפרצות מילולית אמוציונאלית קשה במיוחד, החליט שמעון שהוא לא יכול להמשיך לעבוד וללמוד אצל ראובן.
תחילה לקח פסק זמן ללא הצהרת כוונות, לאחר מס' חודשים, כשראובן כבר הבין שלא יחזרו לעבוד יחד, הודיע שמעון על החלטתו.
כשביקש שמעון מראובן את השכר המגיע לו עבור עבודותיו בעבר, הצהיר ראובן שאין בכוונתו לשלם משום ששמעון הפר חוזה וגרם נזק עתידי גדול -(מניעת רווח). כך ששמעון הוא זה שחייב לו.
שמעון הסכים שלמד מראובן לא מעט, אלא שלטענתו הפרת ההסכם נעשתה שלא מבחירה ובחוסר ברירה. לטענתו ראובן לא הפסיד כלום מעזיבתו משום שבמהלך הלימודים נוכחותו באירועים תרמה רבות לראובן,וחסכה לו ממון רב.
כמו"כ טוען שמעון כי לראובן חלק בהפרת ההסכם- בהתנהגותו והתפרצויותיו.
לגבי הטענה לנזק טוען שמעון- כי אין כאן נזק ממשי אלא מניעת רווח עתידי.
השאלות: א. האם צודק ראובן בטענתו, ובצדק מחזיק הוא בכספו של שמעון, או שאסור לערב בין הדברים ועליו לשלם חובו?
ב. האם יכול ראובן לתבוע את שמעון על הפרת ההסכם ביניהם?
הערה: כמובן ששאלתי אינה בגדר דין תורה, אלא בירור הלכתי ע"מ לסייע לקבל החלטות ישרות וצודקות.
תודה
תשובה
ראשית כמו שציינת שאין בזה דין תורה, שדין תורה הוא רק כששני הצדדים באים לפני ב"ד, אולם יש כאן שאלה כמו באיסור והיתר.
ע"פ מה שהבנתי בהסכם, חלקו של ראובן בהסכם הוא ללמד את שמעון לצלם, בתמורה ללימוד זה התחייב שמעון לעבוד כשכיר אצל ראובן במשך ג' שנים לאחר שיתמחה בצילום חתונות, כמו כן גם קודם לכן מידי פעם לעבוד כשכיר אצל ראובן.
נראה לפ"ז שזהו כהסכם עם פועל שתפקידו ללמד, ובעה"ב מתחייב ל"שלם" לפועל בכך שיעבוד אצלו. והנה אם המחויבות היתה שהתלמיד יעבוד בחינם אצל המלמד היה זה ככל הסכם שכירות שבעה"ב מתחייב לשלם לפועל, וגם מחוייבות לשלם בעבודה ה"ז ככל מחויבות לשלם בשוה כסף, וכמבואר בשו"ע חו"מ שיח' ס"א, וכך קיי"ל "שמור לי ואשמור לך שומר שכר".
אמנם במקרה שלפנינו התלמיד אמור לקבל שכר עבור עבודתו, וכיון שהוא שכר כמקובל במשק, א"כ נמצא שאינו צריך לשלם שוה כסף תמורת מה שלמדו, ונמצא שמלמדו בחינם. אמנם נראה פשוט שהעובדה שמלמדו בחינם אינה מגרעת את זכויותיו של המלמד, אלא אדרבא זוהי סיבה לחייב יותר את התלמיד כלפי המלמד, לכן נדון בזה כבעה"ב שחזר בו קודם שנסתיימה העבודה, ובזה מבואר בשו"ע חו"מ שלג ס"ב שכל שאין הפסד לפועל, אין לו על בעה"ב תביעת ממון, ולפי טענתך במקרה זה לא היה הפסד למלמד, וכמ"כ החזרה לא היתה מחמת התלמיד אלא מחמת המלמד, לכן נראה שהצלם המלמד צריך לשלם לתלמיד עבור הזמן שעבד אצלו.
תשובת הרב דרור טוויל שליט"א - דיין בבית דין צדק בשדרות ע"י ישיבת ההסדר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם