ביטחון אמיתי בה'

שלום לך,

שאלת שאלה עמוקה מאד, ואני אנסה לענות כמידת יכלתי.

קודם כל צריך לדעת שבעבודת ה' שלנו תמיד מעורבים אמת ודמיון. ניתן בעצם לתאר את ההתקדמות שלנו בעבודת ה', כהתקדמות מדמיון לקראת אמת, כאשר מצד אחד, בכל רמה שהיא יש נקודת אמת - , למשל - גם ברמה הנמוכה, שמקיימים מצוות רק משום החשש 'שמא יגידו' - יש נקודת אמת - סוף סוף אנחנו יהודים ומחוברים לקב"ה. ומצד שני, רק הקב"ה הוא האמת המוחלטת, ולכן ברור שתמיד יהיה לנו מה לעמול לטהר את הדמיון שלנו.

אם ניקח דוגמא של כיבוד הורים. אם עכשיו אנחנו מתבוננים מדוע אנחנו מכבדים הורים - יכול להיות שרוב הסיבות הם לא סיבות אמיתיות - לא נעים לנו, אנחנו מפחדים מהתגובה של ההורים, סתם שגרה וכו'. כמובן יש נקודת אמת - שאנחנו רוצים לקים את מצות ה' לכבד הורים. ככל שאנחנו מתרוממים אנחנו מבררים לעצמינו יותר ויותר, שבאמת הסיבה העיקרית היא רצון ה', ושאר הסיבות הן טפלות לכך.

גם לגבי בטחון בה', ודאי יש נקודת אמת של בטחון, וודאי כרוך בזה גם הדחקה פסיכולוגית. אדם צריך להיות קשוב לעצמו ולהתבונן בעצמו ובדרך כלל הוא גם יודע בעצמו לומר - זה גם מזה וגם מזה. בנוסף, ככל שהאדם עומד בפני נסיונות ממשיים, ההדחקה הפסיכולוגית יותר קשה, וכך הוא יכול לדעת האם זה בא מאהבת ה' או לא. מכל מקום, לעניות דעתי השאלה היא לא איך אנחנו בטוחים שאנחנו לא מדמינים אלא איך אנחנו מחזקים את נקודת האמת בבטחון שלנו. התשובה לכך היא - הרבה לימוד תורה ומוסר והרבה הקשבה פנימית, חשיבה מעמיקה, והרחבת המודעות העצמית.

לכל זה אני רוצה להוסיף, שיש מימד נרחב שהבטחון הוא לא רק 'שכלי' אלא זו ממש חויה - אדם חווה את ההשענות שלו על ה' - הוא פשוט יודע שיהיה בסדר ושה' איתו. זה לא חויה שאפשר ליצור אותה - היא פשוט מגיעה כמתנה משמים בעקבות עמל, בעקבות התרוממות, וכאשר האדם חווה את נקודת האמת הזו - ברור לו, שאין כאן שום פסיכולוגיה - זה רק הוא ואלהיו.

מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbias@Actcom.co.il