שאלה
שלום הרב.
חווייתי האישית בשבועות האחרונים עוררה אותי לשאול על ביטול דם טוהר בימינו. אשתי אחרי לידה ומזה כמה שבועות שאנו אסורים. שאלתי איננה הלכתית כי אני מניח שאין שום סיכוי לפסיקה השונה מדין הגמרא, וא"כ בדברי ישנה רק תמיהה על חז"ל ועל המערכת ההלכתית כפי שאנו שומרים אותה, מה שמטריד את מנוחתי כאדם השומר תורה ומצוות עפ"י הוראות חז"ל. פעמים רבות ישנו קושי במציאת הדמיון בין ההלכה במקורה בתורה שבכתב לבין התוצאה הסופית שאליה הגיעו חז"ל במהלך הדורות. אולם, מעולם לא נתקלתי בהלכה שבה נראה שהלכה שמורים לנו חז"ל סותרת ב180 מעלות את רצון ה'. הרי הקב"ה חקק בתורתו דין מופלא ויחודי, שבימים שלאחר הלידה (לאחר תום השבעה או השבועיים), גם אם תראה האשה דם לא תהיה טמאה. ה' גילה שרצונו הוא שבני הזוג יהיו מותרים דווקא בימים אלו, למרות שדיני נידה הפשוטים אומרים אחרת. והנה, מטעמים שנראים לפחות לכאורה דחוקים, מורים לנו חז"ל הפך רצונו שיאסרו בני הזוג בימים אלו. ועל כך יש לשאול "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים". לכאורה יש כאן סתירה שאיננה ניתנת ליישוב. לפחות במבט ראשון נראה שדין זה נוצר כתוצאה מהתגלגלות בתוך מערכת הפרטים ההלכתיים אך בניתוק גמור מרוח הדברים ומהרצון לכוון לרצונו המקורי של ה'. אינני מבקש תשובה המתחקה אחר המהלך ההלכתי, בעיני זה פחות משנה, אלא תירוץ לעיוות לכאורה שקיים בתוצר הסופי, גם אם עפ"י כללי ההלכה הוא מתבקש. רצוני לשמוע "דברי הגנה" על הוראת חז"ל מפי מי שמורה הלכה כדברי קדשם.
תודה
תשובה
1. לדעתי כאשר תקום סנהדרין העניין יפתח מחדש.בל נשכח שעד תקופת הראשונים היו עדיין שנהגו לטהר דם טוהר.
2. התמיהה שאתה מציג היא לא תמיהה. יש עדו המון דוגמאות כאלו. התורה ציותה לתקוע בופר בשבת וכן ליטול לולב, וחכמים מונעים זאת. עיין הסוגיה ביבמות פט מחלוקת אמוראים בענין הסמכות של חכמים לעקור דבר תורה , ובמקבילה בירושלמי ריש פרק השולח בעניין מי שביטל גט שלא בפני השליח אחרי התקנה שלא לעשות זאת.
דווקא הירושלמי תמה עד הדעה החושבת שאין כח לחכמים לעקור דבר תורה (לדעתו פשוט שיש להם כח אפילו בקום עשה).
לדעתי יש כאן חוסר הבנה היסטורי ומהותי של הסמכות של חכמים. לענ"ד חוסר ההבנה הזה נוצר בגלל הרפורמים, שכוצאה מידם שקלה על ההדק, נוצרה תנועה הפוכה באורטודוקסיה ש"שכחה" את כל הדברים שעשו חכמים במשך הדורות החל משינוי הכתב בזמן עזרא, כתיבת תורה שבעל פה ועוד...
ההבדל ביננו לבין הרפורמים שאצלינו הדבר נעשה בדרך כלל ע"י סנהדרין או בדרך של החמרה של שב ואל תעשה (כמו בדם טוהר), משא"כ אצלם שכל רבעי ורבעית משנה מה שבא לו ומתי שבא לו.
התורה ניתנה כבסיס לעם ישראל שיפתח אותה, והסמכות ניתנה לשופט אשר יהיה בימים ההם לפרש אותה. אכן לא בשמיים היא ודברי התלמיד עדיפים על הרב! זו הייתה כוונת הרב ולכן בתנורו של עכנאי הקב"ה אומר ניצחוני בניי.
השיקרול ניתן לחמים מתוך הבנה שלא כל מה שמתאים בדור מסויים מתאחים לדור אחר, וחכמים הם אילו שנמצאים עם היד על הדופק.