שאלה
שלום הרב.
הרקע: לפני מספר שבועות היינו בסדרת חינוך (אני בצבא בקורס קצינים) ןבאחד היחידות עלתה שאלה: ראינו סרט ששודר לפני כעשרת אולי חמש עשרה שנה על זוג צעיר שניסה לחיות פה בארץ, אך הוא לא הצליח להתפרנס כראוי, הם לא הצליחו להרוויח משכורת שמספיקה להם זוג ילד לחיות. והם החליטו בלית ברירה לרדת מהארץ לארצות הברית ושם לנסות את מזלם.... הזוג הספציפי עצמו הוא לא ממש עניננו, אבל אחרי הסרט התפתח דיון ושאלו איפה הציונות וכו'... עלה מישהו(חובש כיפה אבל זה לא משנה) וטען נגד הטענה שכיום אנחנו בשליחות לאומית וכל אחד חשוב פה בארץ, ואמר בפשטות שהרמבם מתיר כידוע לצאת מהארץ לשם פרנסה ולכן אין שום בעיה שהזוג ירד מהארץויעבור לגור במקום אחר. ברור לי שצריך להיות איזון מסויים בין הצדדים, או שצריך להבין את הרמבם בצורה מקיפה יותר. והינה אחרי הסיפור הארוך והמתיש באה השאלה: איפה עובר הגבול בין מצוות יישוב א"י בדור שלנו (וזה חשוב כי יכול להיות שזה שונה לפני 500 שנה) לבין פסיקת הרמבם לגבי עזיבת הארץ לפרנסה. במילים אחרות, מתי אדם או זוג יוכל להיד :"די, אני מרים ידיים אני לא מצליח לחיות פה בארץ אוכלת יושביה הזה ואני עובר לגור במקום אחר."
תודה רבה על הזמן שאתה מקדיש. אני מתנצל על האירוך אך זה היה כדי שתבין אותי ויהיה לך יותר קל לענות לי...
תשובה
הזכרת את הרמב"ם, אז אצטט את דברי הרמב"ם, ב"הלכות מלכים", פרק ה':
(ט) אסור לצאת (גם לזמן קצוב, שהרי בעוד שתי שורות כותב "אבל לשכון...") מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם, ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ (באופן קבוע)- אסור, אלא אם כן חזק שם (=בארץ ישראל) הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין ... ואף על פי שמותר לצאת- אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון (שני בני אלימלך ונעמי במגילת רות) שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה (=רעב) יצאו, ונתחייבו כלייה למקום:
(י) גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו":
(יא) אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל- עונותיו מחולין, שנאמר: "וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון". אפילו הלך בה ארבע אמות- זוכה לחיי העולם הבא. וכן הקבור בה- נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר "וכפר אדמתו עמו". ובפורענות הוא אומר "על אדמה טמאה תמות". ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו. ואעפ"כ, גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם. צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק:
(יב) לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". ובפורעניות הוא אומר "ואל אדמת ישראל לא יבואו"....
ברוך ה', עם כל הקשיים במצב הכלכלי, אפשר לחיות במדינת ישראל, במיוחד אם מוכנים להצטמצם בהוצאות. אפשר למצוא דיור בחינם (או כמעט בחינם) ואפשר למצוא מקורות הכנסה, גם אם מעט ובקושי. וכשלומדים את דברי הרמב"ם על מעלת המגורים בארץ ישראל- נראה כי כדאי גם לוותר על רווחה (כלכלית) לשם הרווח הגדול (הרוחני) של מגורים בארץ ישראל.