א-ל רחום וחנון ???

ידידי היקר!
אני מבין את ההרגשה שלך ואנסה להעניק לך נקודת מבט, שאולי תשנה את הרגשתך.
כדי לראות את הדברים באופן אחר, אענה לך בצורה כללית ואחר כך בצורה מפורטת.
בוודאי שהיינו מעדיפים שהקב"ה ינהג איתנו תמיד במידת הרחמים. אך כך כל זה תלוי רק בנו. במידה ואנו הולכים בדרכיו ומקיימים את שליחותנו, אז גם הקב"ה מאיר פניו אלינו ואוהב אותנו.וגם אם לא הוא עדיין אוהב אותנו אך מוכיח אותנו כדי שנתקן דרכינו.
משל לרופא שבא אליו אהובו וחבירו משכבר הימים להתרפא. אך מה רבה הצרה שנאלץ הרופא לא עלינו לקטוע את ידו של חבירו על מנת לרפא אותו. האם בגלל זה ישנא החבר את רופאו על מעשיו? הרי כל מטרתו של הרופא היא להעניק לחבירו חיים. כך גם הקב"ה מביא עלינו לעיתים יסורים אך לא על מנת לענות ולפגוע בנו, אלא כדי שנתעורר ונשתפר.
וכל זה על דרך הכלל. כעת אתייחס לדוגמאות אשר הבאת בדבריך.
הקב"ה אינו חפץ להמית את בריותיו אלא לראות אותם שבים מדרכם הרעה ובכך יחיו . אמנם יש מצבים בהם האדם כל כך משחית עצמו, עד שאין לו אפשרות לחזור בו ממעשיו.
דור המבול היה נגוע בעבירות חמורות של עריות וגזל. ואומר המדרש ששיא השיפלות היה בדורם עד כדי כך, שאדם היה כותב שטר כתובה לבהמה שלו. אתה מסוגל להבין באיזה שיפלות מוסרית מדובר כאן!!
בנקודה זו החליט כביכול הקב"ה שאין דרך חזרה לכן צריך להפוך הכל ולהתחיל הכל מחדש. גם הקב"ה אינו אוהב דרך זו ולכן אמר שלא ישוב להביא מבול על הארץ. אך כשלא היתה ברירה נהג במידת הדין.
ביחס לתינוקות שמתו בפירמידות כאבנים לבניין.המדרש מתאר שגם משה רבנו חשב כמוך וצעק לפני רבש"ע על אותם תינוקות שהיו בין האבנים. ומה ענה לו הקב"ה? משה! אל תדאג אנשים אלו שמתים הם קוצים שאני מכלה מן הכרם לטובת ישראל. אך משה בכ"ז הוציא אחד מאותם תינוקות מתוך רחמים. ובסופו של דבר מה יצא מאותו תינוק? היה זה מיכה (שנקרא כך כי נתמכמך בין אבני הבניין)שהקים ע"ז והחטיא את ישראל.
התאונות המחרידות אני מסכים בהחלט שצריך להפסיק אותן, אבל למה להאשים את הקב"ה גם בזה? לכל אדם שעולה על הכביש יש בחירה איך לנהוג בדרך. הוא יכול לנהוג בנחת ובבטחה או בפראות ובכך לקטול חיים. בידך הדבר להחיות או להמית לכן נשתדל לנהוג בבטחה.
הקב"ה עוזר לנו תמיד. אך בדיוק כמו אבא אהוב לא יתן לבן כל מה שירצה. גם אבא רוצה שבניו ילמדו לחיות בכוחות עצמם. לכן יתן להם להגיע לדברים גם בכוחות עצמם. אבא שכל הזמן יעזור וייתן, יחיה חיים קשים ובניו יהפכו לתלותיים וחסרי יכולת.
"אדם לעמל יולד" וזו ברכה גדולה מאין כמוה.
בנוגע לשלוש עשרה מידות הרחמים ישנם פירושים רבים. ואם אינך מבין אותם, אני ממליץ לך לקרוא את הסברו המופלא של הרמ"ק המופיע בתחילת הספר "תומר דבורה". אני מקווה שהדברים אכן מבהירים תמונה אחרת בפניך על אבינו שבשמים. כי הוא באמת אבינוואוהב אותנו ואנחנו נאהב אותו תמיד!
בהצלחה
ברק