אסון הכרמל

שלום,

א. השאלות ששאלת מעסיקות רבים מאתנו. הכאב של שריפת אנשים תמימים שעסקו במילוי משימה ושל הארף החרוכה היה כאב של כולנו. ראוי להתבונן בשאלות הללו בשיקול דעת, במחשבה של תורה ומעומק הנשמה. כל אדם בעל אמונה תמימה (וגם מי שהוא בעל מקצוע מתוחכם ביותר או תלמיד חכם גדול יכול להיות ביסוד בעל אמונה תמימה), עם עיניים בראשו למציאות בה אנחנו חיים בוודאי חש שאירועי הטבע של החודשים האחרונים היו מיוחדים ביותר (גם דיווחו על כך מהשירות המטאורולוגי), ושהקדוש ברוך הוא מדבר אתנו דרכם.
ב. בכל מקורותינו, מהתורה שניתנה לנו על ידי ה´ דרך כל הדורות, אנו לומדים שהטבע בארץ ישראל שונה מהטבע בכל העולם, בחינת "ועיני ה´ א-לוהיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה". אנו רואים איך במסכת תענית, גם בתלמוד הבבלי וגם בתלמוד הירושלמי, היה ברור לחכמי ישראל שהקדוש ברוך הוא מדבר עם עם ישראל דרך אירועי אקלים בארץ ישראל, ושהציבור אמור להקשיב לכך ולהיענות, ושהקדוש ברוך הוא נענה להיענות שלנו.
ג. אלא שאנחנו עדיין לא יודעים להקשיב טוב ולדעת מה תוכן הדיבור בגלל הדורות ששהינו בגלות. גם שם כמו שכתוב באותם המקורות התקיימה השגחה א-לוהית, אלא שהיא הייתה יותר עמומה ופעלה בנסתר ממש, דרך חוקי הטבע (ובלשון אותם הדורות - דרך המזלות). כמובן, גם בארץ ישראל פועלים חוקי הטבע, אלא שחוקים אלו עצמם, במיוחד בכל מה שקשור למערכת האקלים והגשמים, "רגישים" יותר לרצון הקדוש ברוך הוא מאתנו. אנחנו אמורים להיות עדים לכך גם אם לא נדע בדיוק איך זה עובד.
ד. צריך להדגיש שגם כאשר אבותינו ואמהותינו חיו בארץ רק יחידי סגולה היו ממש קשובים לדיבור הא-לוקי לעם שהיה אפשר לשמוע דרך אירועי הטבע. על אחת כמה וכמה אנחנו היום - מי יכול לטעון שהוא קורא את דבר ה´ דרך אספקלריא מאירה, גם אם אנו מרגישים שנשמע קולו באופן כה חזק בחדשים האחרונים!?
מה שכן ברור לכולנו הוא שהיה כאן אירוע של גילוי מידת הדין הא-לוקי. במשך חודשי הסתיו שרר בארץ חום ויובש מיוחדים במינם שעל פי כל המומחים לא ידעה הארץ כמותם מאז התחילו מדידות מסודרות. (אפשר אולי לחבר לכך גם את הקיץ החם והיבש במיוחד ובעצם את החום והיובש המיוחדים שחווינו כבר מאז סוף החורף שעבר). מה שגם ברור הוא שאירוע טבע מיוחד זה הגיע לשיאו בימים שלפני פריצת האש הגדולה על הכרמל. לא ידענו בסוף נובמבר מזג אוויר כזה – עם חום ויובש, ויחד עם זאת עם רוחות מזרחיות חזקות, חמות ויבשות במיוחד באזורי פנים הארץ כולל בכרמל. תנאים אלו יצרו מצב לא מוכר בארץ ובוודאי לא בעונה זאת של השנה, ובוודאי ובוודאי לא בתקופת חג החנוכה, חג השמן, הנרות והאש הזעיר והמתוק שמלמד על קדושת בתי ישראל ועל ריבוי האור, ההולך ומתרבה, של הנשמות ושל התורה שבבתים.
ה. יחד עם כל זאת האדם חייב לשאת באחריות לחלקו בתוצאות הקשות של האש בכרמל. ברור שהיו כשלים אנושיים וחוסר אחריות משוועת בכל הקשור לבחינות הטראגיות של האירוע. ככל הנראה האש נגרם על ידי פעולה אנושית, בכוונה או שלא בכוונה, ומי שגרם לכך פחד מלדווח. הממשלות למיניהן פעלו בחוסר אחריות נוראה בכל הקשור להצטיידות מערכת כיבוי האש בארץ, והן חייבות לשאת באחריות על כך. קראתי גם דיווח על כך שהיו מכבי אש שהתריעו שלא ייסע האוטובוס שבסוף עלה באש בצורה כה נוראה, אלא שמפקדי המשטרה לא נענו לקריאה שלהם. אינני יודע אם דיווח זה הוא נכון ובוודאי מישהו יחקור את העניין. אם זה נכון אזי מי שנתן את הפקודה לנסוע חייב לעמוד בדין על כך. כל הדברים הללו מעידים על כך שהתוצאות הנוראיות בגוף האדם ובגוף הארץ נגרמו בידי אדם. במסכת תענית נאמר בבירור שאין להתענות על צרה(ש(לא)תבוא עלינו אם אנחנו גרמנו אותה לעצמנו במו ידינו או שהיינו יכולים למנוע אותה ולא פעלנו כפי שצריך.
ו. מתוך כל זה ברור לגמרי שכל מה שחווינו בחנוכה זו נגרם לנו בשילוב מצד אחד של פעולת ה´ דרך הטבע ביצירת התנאים המיוחדים שהזמינו את הבעירה, ומהצד השני רשלנות האדם וחוסר האחריות של מנהיגנו שהם בעצם רק אנחנו. דבר זה מצביע על עניין מרכזי ביותר בחיינו, והוא: שהקדוש ברוך הוא אומר לנו שבתקופה שלנו הלכה והתעצמה יכולת האדם לשמור על העולם שלו, על עצמנו ועל היצורים היקרים שברא. דבר זה לא שינה את עצם השותפות בינינו לבינו בעולם, אלא רק שינה במידה מסוימת את התנאים של השותפות, כאשר מוטל על האדם בכלל ועל האדם הישראלי בפרט להשתמש ביכולות שלו לשם קיום רצון הא-לוהי בחיים.
ז. יחד עם זאת לאורך כל מסכת תענית ברור לחלוטין שכאשר ישנה צרה שכזאת הבאה עלינו בין היתר דרך אירוע מיוחד בטבע, יש לנו, לכולנו, לחזור בתשובה, ולא לחפש את שורש הבעיה אצל מישהו אחר. יותר מכך – יש לחפש בתוכנו את שורש הבעיה קודם כול ביחסים שבינינו ולא ביחסים שבינינו לבין הקדוש ברוך הוא – זה בא בשלב השני. האם יש בינינו גזל, נודרי צדקה שאינם מקיימים את נדריהם, "בעלי זרוע" המנצלים חלשים ובעצם את החברה כולה? ובעיקר על פי הגמרא יש לשאול: האם החברה מסתפקת במועט, במה שאנו זקוקים לו להתקיים – כלומר, האם אנחנו משתמשים בברכת ה´ הגדולה שבבריאה באופן המכבד את מי שמעניק לנו אותה – או בעיקר רק בשביל הגדלת ההנאה הפרטית שלנו? האם אנחנו חברה המחפשת כל הזמן לקחת עוד, ליהנות עוד, לנצל עוד ובדרך לכך לא שמים לב לחלש, לנצרך, לנעשק?
אלו הן השאלות המרכזיות ששאלו הנביאים, וחכמי המשנה והגמרא, וגדולי המפרשים והפוסקים. אלו הן השאלות שיהודים שואלים את עצמם בארץ ישראל כאשר הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו באופן זה שמידת החסד הגדולה שלו מסתתרת (לא עלינו) בתוך מידת הדין שלו.
ח. באמת אי אפשר לא לשים לב לזיקה הקשה שבין שהאש הנפלא של נרות חנוכה המפרסם את האור האמור למלא את בתי ישראל לבין האש הנוראה שאנחנו יחד עם הקדוש ברוך הוא הדלקנו בהר הכרמל. אינני נביא – אך כולנו בני נביאים. השתלבות ברורה זו מעידה ככל הנראה על כך שהקדוש ברוך הוא מבקש-תובע שנתבונן כולנו – לא נחפש מישהו אחר – במה שקורה בבתים שלנו – מבחינת הדברים החיוניים של בחינת " מה טובו אוהליך ישראל". והרי עלו באש הזאת בתים רבים. וצריך להוסיף של דתיים ושל לא דתיים - ועוד, שאין הכוונה שאותם האנשים שבתיהם נחרבו עליהם אשמים במשהו באופן מיוחד, אלא שהם ובתיהם היו הכלי במידת הדין הפונה לכולנו בתביעה. כל אחד מאתנו (והמשפחות שלנו והקהילות שלנו) אמור לבדוק את עצמו על מה שנראה לו כבעל חשיבות מיוחדת במה שמתרחש, או שעשוי להתרחש ולא מתרחש, בבתינו, מתוך בדיקת "הקלקול" וקבלה לעתיד לעבודת התיקון. האם הנרות והאור הפנימי של בתינו מאירים כראוי?
ט. ועוד - איך אפשר לא להתבונן באצבע הא-לוהים שהפנתה את מבטנו אל ההבדל התהומי בין אנשים שעסקו במשימה של הצלת כלואים בכלא דמון, מי שבקשו לפגוע בעם שלהם, לבין הכלואים עצמם, מחבלים למינהם, שהצטלמו באוטובוס שלהם בחיוך שמאחורי סימון "V"?
י. והערה בסוף – בימים הקרובים בע"ה, לפחות על פי התחזיות, אמור להגיע אלינו אירוע טבע נוסף – הפעם ככל הנראה גשם גדול. מי שבודק מפות מטאורולוגיות ראה שממש בימים שלאחר השריפה הגדולה המערכות הגדולות השתנו בבת אחת. התופעה שגרמה לתנאי חום והיובש המיוחדים של חודשי הסתיו פתאום עברה מהאזור שלנו. נדמה שזהו המשך הדיבור הא-לוהי בשנה זו.
ייתכן וגשם זה יגרום לא עלינו לנזקים. במסכת תענית (ראי למשל סיפור חוני המעגל) נאמר בכמה מקומות שאין להצטער ולהתענות על רוב גשמים; גשם בארץ הינה תמיד עניין של ברכה. על פי הנאמר בגמרא אנו חייבים להודות לה´ על כל טיפה וטיפה שיורדת "עד בלי די". אלא שיש להתפלל לה´ שאם במידת החסד הגדולה שלו יש בחינה של מידת הדין, שירחם עלינו ויצמצם אותה למידה קטנה עד ללא כלום.
בברכה ובתפילה לברכתו, דוב ברקוביץ