שאלה
בזמן האחרון המון אנשים שקרובים אליי או שאני מכירה אותם נפטרים.
נפטרו לפחות כעשרה אנשים שאני מכירה,
כמו חברה רחוקה שחלתה בסרטן ותוך חודשיים היא עלתה לבורא עולם וסבתא רבה שלי .
שהודיעו לי את ההודעות המצערות לא הייתי מסוגלת להגיד "ברוך דיין האמת"
כמובן שבתקופות האלה התפללתי הכי הכי טוב לרפואתם ולעילוי נשמתם.
אך נראה כאילו תפילות אלו לא העילו,
ועוד אנשים ממשיכים לעלות לבורא עולם.
רציתי לדעת אם מותר להיות כל כך עצובה,
ואם זה חילול שם ה' לחשוב תפילותי לא עוזרות?
תשובה
שלום וברכה
ריבונו של עולם אינו חפץ בחנפנים, או באנשים שמשקרים את עצמם. טענה זו אמר כבר איוב – "כי לא לפניו חנף יבוא" – ונראה כי בפרק האחרון בספר איוב הקב"ה קיבל את דבריו. גם הלכות אבלות מכירות בכאב הנורא ואינן דורשות מן האדם להתכחש לו. האבל, כידוע, בראשית אבלותו מוגדר כ"אונן", והוא פטור מכל המצוות, גם בשל שקיעתו באבלו. בוודאי שמותר לאדם להצטער צער עמוק, ולו רק בשל העובדה שזו האמת הפנימית שלו.
מתוך הכאב העמוק אנחנו מתחילים להרים ראש. ראשית, אנו מברכים "דיין האמת". דיין האמת אין פירושו שאנו מבינים או מזדהים, או מתכחשים למה שאנו חשים. להפך, מתוך הכאב אנו אומרים לריבונו של עולם כי אנו מאמינים שהוא יודע מה הוא עושה ושיש סיבה והכוונה אלוהית לכל מה שמתרחש, ועל כן אנו מביעים את אמונתנו בכך. אנו גם עוסקים בבירור מחודש של נושא התפילה, ומבינים כי ריבונו של עולם אכן שומע תפילה (כפי שאנו מצהירים בתפילת עמידה) אך לא התחייב לקבל את כל התפילות שלנו, ובסופו של דבר הוא יודע כיצד להנהיג את העולם והוא עושה זאת בדרכו המיוחדת והמכוונת.
כך אט אט אנו מקימים את עצמנו מהעפר ולומדים להסתכל על המציאות בעיניים מורכבות יותר, ובמקום לשקוע בצערנו אנו מנסים לחיות חיים של יצירה ובנייה.
כל טוב ונחמה