אמת

שלום בת-חן

א-ד. בתנ"ך המשמעות של המילה "אמת" קרובה לנאמנות ויכולת קיום לאורך זמן - כמו בתפילה "אמת ויציב ונכון וקיים". לא האובייקטיבי, האמת האחת. ה"אמת" היא מה שמחייה את האדם - לא לשעה או לכמה ימים, אלא לאורך זמן, לשנים ולחיים כולם.
כל פסוק בתורה וכל משנה ודף גמרא מלמדים אותנו שיש תמיד דרכים רבות להבין את ה"אמת" במובן זה, לפרש אותה ואפילו לפסוק הלכה על בסיסה - דרכים רבות אל ה'. "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים", אנו מחפשים את הדרך לדברים המחיים אותנו, שהם דברי א-להים היורדים לתוך הנשמה שלנו. אני מניח שבמשך חייך הכרת כמה אנשי אמונה אמיתיים. הרי אפשר מיד לחוש בהם, לראות שכל אחד מהם נותן ביטוי דרך חייו ואמונותיו למשהו א-להי בתוך צמצום האישיות המיוחדת והסגולית שלו.
בנפש האדם ישנו דחף עמוק לדעת, לשאוף, לחלום, לבקש ולתקן את חידת קיומו הייחודי. במרכז החיפוש יש תמיד מפגש בין הגילוי הא-לוהי בעולם לבין השורש הא-לוהי בנפש האדם, על כל הצמצום הסובייקטיבי שלו. חומר הגלם למפגש זה הוא התורה. לשון התורה - בחלקה א-לוהית ובחלקה אנושית, עוזרת לאדם לשקף משהו מהשורש של ה"אמת המחייה" מתוך הווייתו המצומצמת והייחודית של נפש אחת.
המפגש המתמיד בין הא-לוהי שבתורה לבין החיות המצומצמת בנשמה אחת הוא הבסיס לכושר ההתחדשות המתמדת של עם ישראל. הוא הגורם המאפשר לנו לעמוד לאורך אלפי שנים ולעצב תודעה ואורחות חיים בעלי ערך רב בסביבה אנושית הנתונה בהשתנות מתמדת.
העיקר הוא עבודת האדם על נקיון מידותיו. אם צורכי האגו, כמו התאוות והכבוד, הכעס וקנאה, שולטים בנפש, הם משפיעים באופן לא מודע על הדעת ועל היכולת למצוא את האמת, את הנקודה המחייה. רק מתוק עבודה המבררת את כוחות היצירה בנפש יכול האדם להפוך את הסובייקטיביות שלו לכלי לדבר ה' שיחייה אותו.
ב. גם ביחס לשאלת התמימות מול הבירורים יש דעות שונות - "אלו ואלו". המכנה המשותף שלהן הוא שכל יהודי חייב ללמוד ולדעת, להתבונן בתורה ובחייו. בנוסף גם הרמב"ם שבודאי האמין ב"בירורים" בתורה ובאמונה, אף דרך תרבויות אחרות, קבע שא. אם יש סתירה בין התורה לבין תוצאת ה"בירור", אזי יש לוותר על הבירור, וב. אם יש שלב בתהליך ה"בירור" שמביא את האדם לפקפק ביסודות האמונה וההלכה, יש לעזוב את תהליך הבירור באותו שלב.
אני מצידי עובד על העמקת חיי מתוך בירורים בתורה ולפעמים גם מתוך תרבויות אחרות, אבל העיקר בחיי הוא "תמים תהיה עם ה' א-להיך".
כדאי לך, אם את לא מכירה, לקרוא את סיפור "החכם והתם" של רבי נחמן ואת עיקרי הדברים בשני הפרקים הראשונים של ספר משנה תורה של הרמב"ם. תשאלי את עצמך איך היית מחברת בין השניים באופן שאמיתי בשבילך.
ג. אדם אחד לא יכול להגיע לכל מה שנכתב בתרבויות האנושות על חיפוש ה"אמת". יש לנו כמה שנים לחיות, השכל שלנו מוגבל, היצרים מבלבלים, ובעיקר אנחנו רוצים להתחיל לחיות. חוץ מכמה יחידי סגולה כמו הרמב"ם בעצמו הרבה אנשים טובים שניסו להכיל הרבה "אמיתות" שונות יצאו במבוכה פנימית או שנהפכו ל"יבשים בנפש", אנשי שכל ללא חיות הנשמה.
כפי שכבר ניסיתי לומר, ה"אמת" לא תימצא מעבר לגבעה הבאה בחיינו, לא כדאי לחשוב שאם רק נלך עוד קילומטר אחד הוא יתגלה. האמת המחייה את האדם לאורך חייו צריך קודם כל להחיות את הנשמה שלו. אם זה לא קורה ללכת לחפש הלאה בעולם יכול לעזור רק בכך שישכנע את המחפש התמידי שזו לא הדרך אל האמת שיחייה אותו. במצב שלא מוצאים, טוב ללכת לאדם שנשמתו חיה (לא מישהו שכולם אומרים עליו כך, אלא מישהו שאת חושבת שהוא חי כך) ולשוחח אתו, להיות קרוב אליו/ה, ולתת את דברין ואת דרך קיומו להיכנס פנימה.

ברכה רבה בחיפושים, דוב ברקוביץ