שאלה
מהו העיקר הכוונה או המעשה?
תשובה
שלום וברכה
התשובה לשאלה אינה חדה ופשוטה. ריה"ל בספרו "הכוזרי" כבר קבע שלעיתים "הכוונה רצויה אך המעשה אינו ראוי" וזו בעיה גדולה. כמו כן גם עובד עבודה זרה כוונתו לפנות לבורא עולם אך מעשהו חמור ביותר. מצד שני למדנו "שתפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה", ולמשל ברור שאם הניחו לאדם תפילין בשעה שהוא ישן הרי פשוט שהוא לא קיים את המצווה כיון שלא היתה שום מודעות וכוונה.
לכן צריך האדם לכוון לפני כל מעשה וזה בין השאר תפקיד הברכות לפני כל מעשה. ההלכה קבעה שלכתחילה "מצוות צריכות כוונה" וכך עלינו לחנך את עצמנו. בדיעבד הרי כוונה בסיסית נצרכת אך כוונות מפורטות יותר בדרך כלל אינן מעכבות וגם בהעדרן המעשה נחשב כמצוה.
כמובן אם אדם טוען "עד שאני לא מבין את כוונת המצוה אני לא מקיימה" בדרך כלל אין זו הגישה הנכונה וחטא בידו. הדרך היא לקיים ולכוון שאנו מקיימים את רצונו יתברך, ולהמשיך ולהתעמק בהבנת המצוה וערכה.
לסיכום קשה לקבוע כלל גורף בכל המקרים, אך ניתן לומר שבדיעבד רק כוונה בסיסית היא הכרחית.
אך כאמור אין להסתפק ברמה מינימלית זו של קיום מצוות ועבודת ה' ויש להתעמק וללמוד על מגמת כל מצוה ומצוה
בברכה
אלישע פיקסלר.