אמונה

שלום שלי.
א.התורה הנמצאת בידינו בכתב, ניתנה לעם ישראל על ידי משה בנבואה, כאשר הקב"ה אמר לו מה לכתוב בה. המצוות בה אינן מבוארות די צרכן, וחייבים הסברים כדי לדעת איך בדיוק לקיים אותן. לדוגמא- שחיטת בעלי חיים. איך בדיוק שוחטים אותם? באיזה מקום בגוף בדיוק? באיזו סכין? (האם חייבת אורך מינימלי? ומה לגבי חדות הסכין?) והנה, כתוב בספר דברים, פרק י"ב, לגבי שחיטה בהמה לשם אכילה ללא קשר להקרבת קרבן: "וזבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְדֹוָד לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ" אם כתוב "כאשר ציויתיך" משמע שהקב"ה ציווה בדיוק מהי דרך השחיטה. האם כתובים בתורה במקום אחר פרטי מצוות השחיטה? מסתבר שלא. והביטוי "כאשר ציויתיך" מדבר על הסברים שניתנו למשה בעל פה, ולא נכתבו בתורה.
כך לגבי מצוות סוכה (מה הגובה המינימלי? אורך הדופן המינימלי? מאיזה חומרים עשוי הסכך? וכו' וכו') ולגבי הרבה הרבה מצוות נוספות.
כך גם לגבי מצוות "שמור את יום השבת לקדשו". איזו מלאכה אסורה? זה נמסר למשה בעל פה, והוא לימד את עם ישראל את פרטי המצווה בעל פה. לימים נכתבו הפרטים האלה ב"משנה".
ב.התלמוד הבבלי נכתב במאה החמישית לספירה. בחשיבה ראשונית- בהחלט יכול להיות שנפלו טעויות בדרך. אך אם חושבים קצת יותר לעומק, הרי שדרך הלימוד המדוקדקת של התלמוד, המתעכבת על כל פרט של הלכה, ושואלת שאלות חדות של השוואה והתאמה, שנעשו על ידי כל לומד, חבורת לומדים ולומדים עם "רב", מצמצמת את האפשרות לטעויות מן הסוג של "טלפון שבור".
ג. עיין בהקדמת הרמב"ם לפרק "חלק" בסנהדרין, וראה מה כותב לגבי אגדות חז"ל: יש אגדות, שמה שכתוב בהן הוא מה שרצו להעביר אלינו, ויש אגדות שנכתבו בקודים מסוגים שונים כדי להעביר אלינו מסרים שונים.