אמונה

שבת איננה אמורה להיות יום מנוחה במובן הפיזי, הגופני, ולא במובן ה"כייפי". שבת אמורה להיות יום שדרך מצוות ה"לא תעשה" שבה, ומצוות ה"עשה" שבה, השומר אותה מכריז, לעצמו- ולכל העולם, כי הוא מאמין כי העולם נברא ומנוהל על ידי בורא העולם, הקדוש ברוך הוא. (כדאי לעיין בפירוש הרמב"ן לתורה, בפסוק האחרון בפרשת "בא", על המילים "והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך": "ועתה אומר לך כלל בטעם מצוות רבות..."
לגבי ההכנות לשבת, והקושי בהן, הרי כל דבר שההכנות אליו רבות, וההשקעה בו רבה, מקבל דווקא בגלל ההכנות וההשקעה משמעות עמוקה יותר. זו הסיבה שלקראת ארועים חשובים בחיינו, אנו מקדישים הכנות כה מרובות. לדוגמא: חתונה. מה אורך הארוע הזה, חתונה? חמש שעות? שש? וראי כמה אנו מתכוננים: שהשמלה תהיה בדיוק בדיוק מה שאני רוצה, וכן הנעליים, וסידור הפרחים על השולחנות, ולא נדבר על צבע הנייר של ההזמנה וההתאמה המדוייקת של המעטפה להזמנה, והצבע של הדיו (והמפיות על השולחות...) בו כותבים את הכתובת על ההזמנה....
הדרך לגרום לכבוד השבת בעינינו, היא לחייב הכנות אליה, כמו שכתוב בתורה (שמות ט"ז ה'): "והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו".