שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב.
רציתי לשאול את הרב שאלה באמונה שעלתה לי בעבר ולא שמתי דעתי כ"כ להטרד ממנה כמו עוד מקרים של שאלות באמונה (אודה לרב אם יוכל להתייחס בתשובתו כמה זה נכו לנהוג כך, מתי יותר ומתי פחות והאם זאת הדחקה שלילית או לא?) אך לאחרונה דיברתי עם חבר טוב (כבן 23) שטוען שהחליט להפסיק לקיים אורח חיים דתי ועלו השאלות הבאות בצורה כזאת או אחרת שלא הצלחתי כ"כ להניח את דעתו בהם:
-הקב"ה הרי ברא את העולם כדי להיטיב לברואים והוא וכל מעשיו טוב מוחלט, אז מכיוון שאנחנו יודעים שהעולם הזה פרוזדור בפני העולם הבא והוא כלום ושקר בפני עצמו- אנחנו מבינים שהאדם יכול לסבול בעולם הזה ולקבל עונשים ע"מ להחזירו למוטב בעולם הזה (או ע"מ לזכך אותו לקראת העולם הבא), אבל לאחר פטירת האדם מדוע שהנשמה שחטאה תכנס לגהינם או תקבל ייסורים נוראיים אחרים שאמנם עניינם זיכוך הנשמה מהליכלוך שצברה בעולם הזה אבל למה שהקב"ה שהוא רחום וחנון ירצה בכך? הרי זה כבר עולם האמת ולמרות שהנשמה הזאת עשתה רע בעולם הזה למה הקב"ה מייסר אותה כרגע? האם אי אפשר גם בלא כך, שהרי לנשמה כבר אין זכות בחירה.
-תמיד אומרים שאנחנו צריכים לעמול בעולם הזה ונקבל שכר בעולם הבא בעבור כך שאם לא כך היינו מקבלים שכר חינם שאין להשוותו למדרגת שכר בעבור עמל תורה ומצוות בעולם הזה. אז אם הקב"ה באמת רוצה להיטיב עימנו באופן מוחלט האם הוא לא יכל לתת לנו שכר בעולם הבא ללא עמל כלל בעולם הזה או שבכלל לא יהיה העולם הזה והשכר שיינתן יהיה כזה שנרגיש את גודלו לפחות כמו השכר שמקבלים עבור עמל בעולם הזה שהרי הקב"ה הוא כל יכול ורצונו רק שיהיה לנו טוב?
-ברור שהקב"ה מיטיב עימנו לאין ערוך ממה שמגיע לנו ולא מגיע לנו כלום וכו' אבל כמו שמוזר יהיה לראות אדם שמביא מתנה לחברו, גדולה ככל שתהיה ומחייב אותו להודות לו עלייה, כך גם אנחנו כלפי הקב"ה- מובן שמצידנו מחובתנו הגמורה להודות לו ולהתפלל וכו' ואדם שאינו עושה כן הוא כפוי טובה מכוער וגם ההפסד כול שלו אך האם זה לא צריך לבוא מצד המקבל? איך אפשר לחייב אדם לעשות כן- ואף שוודאי הקב"ה כבר שלם וזה לא שהוא צריך ממנו הודאה ותפילה כלשהי עדיין קצת תמוה הדבר..
אם הרב יכול בבקשה להתייחס בתשובתו לרובד הפרטי הפשוט וגם להתייחס לרובד הכללי היותר גבוה (אני בחור ישיבה).
תודה רבה לכבוד הרב על הזמן שהוא מפנה לכך.
תשובה
העולם הזה איננו "כלום". העולם הזה הינו "פרוזדור" לפני העולם הבא, והדרך היחידה של האדם לזכות בעונג הרוחני המובטח לו בעולם הבא היא כמאמר ר' יעקב, במשנה ט"ז במסכת "אבות", פרק ד': התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". מספרים כי הגר"א בכה ממש לפני פטירתו, וכששאלוהו תלמידיו מדוע הוא בוכה, שהרי ניצל את העולם הזה ללימוד תורה בכמות ואיכות מדהימים ממש, השיב כי בעולם הזה אפשר לזכות בדברים שמועילים כל כך הרבה לעולם הבא, וכל כך בזול, כמו ציצית, או צדקה וכו'. ובמשנה הבאה אמר ר' יעקב: יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.
אמת, נכון, עיקר השכר שייתן הקב"ה לשומרי תורתו ומצוותיו הינו בעולם הבא, ולהבדיל- גם עיקר העונש שיקבל האדם על כל מה שלא עשה (טוב) ועשה (לא טוב) בעולם הזה, הינו בעולם הבא.
נכון, הקב"ה יכול לתת לנו שכר גם אם לא עשינו שום דבר טוב בעולם הזה, אך אנו בעצמנו, בהיותנו בעולם הבא, משכר כזה- לא נהנה, כי כמו שאומרת הגמרא "רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו", כך גם לגבי השכר האמיתי: אדם לא ירצה להיות "אוכל חינם" ולקבל שכר (בעולם הבא) אם לא מגיע לו, אם לא עמל על כך קשה...
הקב"ה במערכת היחסים איתנו, בני האדם, איננו כמו אדם וחברו, שהם שווי-ערך. אולי לשם דוגמא נגיד שזה כמו אבא ובנו, או אם ובנה. הרי כולנו מלמדים את ילדינו: "תגיד תודה לסבא!..." או "תגיד תודה לאמא!..." וכו'.
מה, אנחנו מכריחים להגיד תודה??? איזו צורה יש לכך?
לא! איננו מכריחים להגיד "תודה", אלא- אנחנו מחנכים את הילד הרך להיות אדם טוב יותר: מנומס, חברותי וכו'...