שאלה
שלום רב ,
אני מציג כאן שאלה שכבר שאלתי (אולי לפני שבוע) באתר "חברים מקשיבים" וטרם נענתי עליה.
אני רוצה להפנות שאלה בנוגע למשפט של רבי
עקיבא:כל מן דעביד רחמנא לטב עביד.
אם נכון הדבר שכל מה שהשם עושה זה לטובה , (וכידוע שהשם אוהב גם את הטובים וגם את הרעים) אז כיצד יתכן שהוא מאביד אותם לעולמי עולמים?? דווקא הרמב"ם כותב
נכרתים ונאבדים ונידונים על גודל רשעותן.
וישנה מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן כי הרמב"ן טוען שאין מציאות של איבוד מוחלט של הנשמה (כך הבנתי לפחות...)
אז שתי שאלות יוצאות לי מכל זה:
1) בשביל מה לשלוח את האדם לעולם אם בסוף הקדוש ברוך הוא מתקנו תקנה סופית ?(אם הוא לא תיקן את עצמו)
2)ואם השם מאביד את הרשע לבסוף , אז איפה האהבה שלו לברואים שלו ??
ועלינו לקחת בחשבון את מה שכתוב: טוב לרשע ולעולם שנלקח ומסבירים - שלא יוסיף רשע יותר ממה שהוסיף
וכאן באה עוד שאלה:
למה ישנם כאלה שהשם לוקחם ומונע מהם את איבוד נשמתם, ואילו אחרים משאיר אותם ולבסוף נאבדים לעולמים.
אין לי חשק להיכנס למחלוקת של המקובלים. אני שואל בכלליות ומקווה שלא גרמתי לאי נוחות מאופן השאלה.
תודה
תשובה
בסד
שלום רב.
סליחה על האיחור.טוב מאוחר מאשר..
1.מפני העקרון של [ה"בחירה החופשית",]שהוא הוא מהטובות הגדולות בעולם כי הוא ממש מותר האדם מן הבהמה.לכן נתן השם לאדם לעבוד קשה בעולם ולתקן הכל (את מה שקילקל אדם הראשון.)
(אין זה אומר כי השם יעשה עבורו את העבודה.)
2.בחירת הרשע בדרכו היא היא גרמה לו להענש ,שוב עקרון הבחירה החופשית.
בברכה