אמונה שהכל לטובה

שלום וברכה!

כפתיחה אומר - "כל מה שה' עושה לטובה" אינו יסוד אמונה, אלא הסתכלות הנכונה האמונית על החיים, כפי שמבואר בסוף מסכת ברכות. מכאן אנו יוצאים למסע מורכב.

אכן הדברים נכונים שכל מה שה' עושה לטובה, אך אין זה אומר שאין צורך בבקשות. הרי לפעמים הקב"ה מחליט ש לא מגיע לנו דבר כזה או אחר, אך אם נבקש, נתפלל שירחם ויתן, אז ייתכן שהוא ישנה את דעתו ובאמת יתן את מבוקשתינו.

גם מפרקי ההשגה של הרמב"ם אנו רואים שלפעמים ההשגחה היא כללית ולכן אדם לא מקבל דבר כזה או אחר לא בגלל שהקב"ה החליט שלטובתו של א יקבל, אלא בגלל שאדם הזה לא זכה להשגחה פרטית מכוונת. ע"י תפילה, תחינה, בקשה אדם מעלה את עצמו אל הקב"ה, מתחבר אליו וע"י זה גורם שתהיה עליו השגחה פרטית ואז אולי תתקיים מבוקשו. מצד שני אדם כזה יכול להגיע להשגחה פרטית ועדיין לא לקבל את מבוקשו בגלל שהקב"ה חושב שלטובתו של האדם שלא יקבל ואז אדם צריך לקבל את הדין בהכנעה ולהבין שהקב"ה איננו כספומט.

יוצא מכל האמור שהדברים קצת מורכבים - לפעמים בלי בקשה לא נקבל משהו שאילו היינו מבקשים היינו מקבלים, למרות הכלל הקבוע שכל מה שה' עושה הוא לטובה. הכלל נכון ברגע שמדובר באדם צדיק (וממש לא כולנו כאלה) או משתדל להיות כזה ומתפלל ומבקש, אך איננו מקבל או מלכתחילה הוא שרוי בבעיות וכד' ואז מבקש ולא מקבל או סתם לא מבין למה זה קורה לו. כלומר תמיד יש מקום לבקשה כי לפעמים הקב"ה רק מצפה שנבקש ונזעק כפי שהיה בצאת עם ישראל ממצרים או לפעמים צריך להעלות עוד קצת ולזכות להשגחה פרטית.

בברכה,

חיים דב בריסק