שאלה
שלום הרב.
כואב לי לכתוב מילים אלו, אך חובתי היא לברר.
אם ניכנס לעולם הסטיגמתיות, נוכל להגדיר אותי כתלמיד ישיבה גבוהה נורמטיבי. זהו, משתדל להיות אדם ירא שמים ובשאיפה לחיי תורה ומצוות.
לפני שנתיים לערך, התחלתי להוסיף בתפילת רפאנו באופן קבוע את אמירת "יהי רצון" על סבא של אמא ז"ל. לאחר זמן מסויים הוספתי גם את רבנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל. ועם הזמן גם את דודה של אבא. ברוריה בת חוה לאה שתחי'. כל אלו בערך עד לפני שנה. עד שסבא נפטר. בקושי רב, להפסיק מן הרגל הלשון להזכירו בתפילת רפואה. נשארו הרב אליהו ודודה ברוריה. לאחר חודשים ספורים נוסף שכן טוב שחלה במחלה הנוראה. יהודה רפאל בן ברוריה ז"ל. וכך הייתי ממשיך בתפילתי. עד שבחודש סיוון הרב אליהו נלקח מאיתנו למרומים. כבר התחלתי להיבהל, כמעט שהתחלפו הסגל אצלי. ולא כי היה צריך להפסיק לבקש רפואה בעקבות שהחלימו. החלטתי להתפלל יותר בדבקות דווקא בבקשת "יהי רצון". שח"ו לא אאבד עוד יהודי יקר, נר מנשמת האומה ויחסר גם בתפילתי. הלוואי ויחסר מתפילתי, אך כדי שאוכל להודות לה' על הניסים שעשה עמהם והטובות שגמל להם והחזירם לחיי בריאות טובה. אך לא כך קרה. לאחר שדודה ברוריה ויהודה נשארו היחידים, ערב ר"ח מר-חשוון עלה יהודה רפאל לעולם שכולו טוב לאחר ייסורים קשים מנשוא. חשתי אז, לפני כחודש, את חובתי לכתוב ולשאול רב בישראל על התעלומה הנוראה. האם ייתכן שתפילותיי לשווא? או שמא מזיקות הן? אך ליבי היה חלש עלי ולא מצאתי כח ונעשיתי חלש כדי לכתוב ולהעלות את השאלות אשר על ליבי.
נסיתי להתחזק בדברי אמונה,עוד שיעור אמונה ועוד דף גמרא. וממש כבר רעדתי שהזכרתי את שמה של דודה ברוריה בתפילה,שמא אני מקלקל...ובאמת פעמים אחדות אני זוכר שממש לא העזתי אלא פשוט דלגתי על ה-יהי רצון, בעקבות מחשבות נוראיות אלו. ביום ראשון האחרון, כ"ג חשוון, קבלתי שיחת טלפון מחבר שמבקש שנתפלל ונלמד לרפואת אמו של חבר אחר שלמדה איתנו בישיבה התיכונית, שמצבה קשה. חגית חיה בת שרה ז"ל. ארבעה ימים הספקתי להתפלל וללמוד ולבקש לרפואתה בנוסף לדודה ברוריה. חגית נפטרה ביום רביעי ועברה לעולם האמת בהשאירה אחריה 6 יתומים, שבנה בכורה, בגילי- טרם 20. ואני מזועזע. זועקת נשמתי לתשובה. אינני יכולתי לשאת יותר את המשא הכבד. אינני יכול להשקיט את ראשי ממחשבות על דודה ברוריה שתחי'. אם אפסיק להתפלל, הרי אני כחוטא ומפקיר
תשובה
שלום
אני מבין לליבך, ומבקש לחזק אותך אחי היקר.
אלה חיינו בעולם התיקון. אנו לא רואים את אור ד' בגלוי, איננו מבינים את דרכי השפעות התפילות בעולם.
אך אנו יודעים שד' שומע לתפילותנו, והן משנות את המציאות בצורה משמעותית מאד.
לא תמיד אנו רואים. לפעמים גם ההיפך נראה. אך זוהי מהות האמונה- לתת אמון בדבר ד' שתפילותנו קרובות אליו.
עליך להיות עניו. מדוע אתה חושב שד' מחוייב לציית לך? לתפילה מגיעים כעבד המתחנן לרבו ולא בדרישות.
כשמשה קיבל תשובה שלילית על תפילות לכניסה לארץ הוא קיבל את הגזירה. אמונתנו בד' אינה רק כשדברים מסתדרים.
התפילה היא קרבת ד', היא עילוי האישיות שלנו להיות ישרה יותר, עליונה יורת, ומתוך כך היא משנה את העולם.
ככל שתשקיע במידות ישרות, בתורה ובחיזוק האישיות שלך, כך ייטב לך.
מותר להתאבל, מותר לשאול שאלות את ד', בענווה ובכאב, הוא איתך בכאבך ובכל צרתך גם לו צר.
המשך להתפלל, לא בדרישה שיצייתו לך אלא בדרישה לקרבת ד'.
כל טוב