שאלה
שלום לכבוד הרב, ישנו דבר שמעיק עליי מאוד זמן רב וזהו נושא האמונה בקב'ה. אני מתחזקת, אך לצערי הרב קורה לי הרבה שאני 'נופלת' באמונה שלי, כלומר אני מרגישה צורך עמוק לחזק את האמונה שלי ואת הקשר שלי אל השם יתברך ואני מרגישה כל הזמן ש'להאמין' זה לא מספיק בכדי לחזק את עצמי ומה שאני זקוקה לו בעצם זה סיבות הגיוניות ריאליות ומוצקות. אני מחפשת את זה בלי סוף, לדעתי צפיתי בכל ההרצאות המוכיחות את קיומו של הקב'ה ("בערוץ הידברות" בעיקר). הספקות הן לגבי האוטנטיות של התורה ועצם קיומו של הקב'ה. גם מהצד הרוחני מעשי אני משתדלת לעבוד- אני מתפללת בתהילים, קריאת שמע, בוכה המון והדבר היחידי שאני מבקשת מהקב'ה זה שיחזק אותי באמונה שלי אליו, בביטחון שלי כלפיו, שלא אחדל להרגיש את תחושת הקדושה והקשר הטהור ביני לבינו ברגעי התפילה, שלא 'אתנדנד' בחוזק האמונה. אני לא מבקשת בשבילי דבר מלבד זה, ובכל זאת קורה לי הרבה פעמים שאני קמה בבוקר ומרגישה מרוקנת מבחינה רוחנית, מן 'ירידות מתח' חדות כאלה וכשזה קורה זה מערער אותי לגמרי, זה גורם לי להרגשה רעה מאוד כאילו שאני בוגדת בקב'ה חלילה במחשבות שלי ולכן במקרים כאלה אני משתדלת להימנע מלהתפלל כי אז התפילה לא נאמרת מתוך כוונה אמיתית. אז אני מתפללת שוב לאחר מספר ימים כשאני מרגישה קצת יותר טוב עם האמונה שלי ובינתיים גם צופה בהרצאות מחזקות.. אבל גם אז אני עדיין לא שלמה עם עצמי, שאני לא מדברת אל הקב'ה בלב שלם וכאילו משכנעת את עצמי תוך כדי התפילה.. כבוד הרב אני רוצה לציין, אני בת 18 ובאה מבית מסורתי. תמיד אני זוכרת שחייתי באמונה שיש אלוהים. בחצי השנה האחרונה התחלתי להתחזק. אני לא יודעת ולא מבינה איך, במקום שהאמונה שלי תלך ותתחזק בעקבות החיפושים שלי אחר האמת, אני לא מרגישה יציבה כלל וכלל במידת הביטחון והאמונה בקב'ה. כאילו קרה בדיוק ההיפך ממה שהיה אמור לקרות.. קרה לי שלוש פעמים שבכיתי מאוד במשך שעות לפני שהלכתי לישון כאשר פניתי בשאלה אל הקב'ה איך קרה ומה הסיבה לריחוק שנוצר בי פתאום באמונה? איך קורה שבמקום שאתחזק במאוד מאוד קורה ההיפך הגמור? זה לא הגיוני ולא מובן לי. יום לאחר שבכיתי בפעם הראשונה הרגשתי זוועה, ברגע שקמתי הקאתי וסבלתי מכאבי ראש נוראיים במשך כל היום, לא אכלתי כמעט כלום כי לא הצלחתי להכניס פירור לפה. היה לי ברור שזה בגלל הבכי שהיה ביום שלפני. לא הייתי מתארת
תשובה
שלום וברכה
יכול להיות שמה שאת מבקשת בלתי אפשרי. אפילו תיאורטית.
את מבקשת "שלא אחדל להרגיש את תחושת הקדושה והקשר הטהור ביני לבינו ברגעי התפילה, שלא ´אתנדנד´ בחוזק האמונה" אך חיי האמונה בנויים בצורה אחרת לחלוטין. המקבילה הטובה ביותר היא האהבה, כפי שמתואר בשיר השירים. בוודאי קראת את שיר השירים, וראית שם את העליות והירידות, הפגישות והמרחק, המציאה והחיפוש והבריחה. ככה הם חיי האהבה. ככה הם חיי האמונה. אנו שמחים ברגעי הקירבה הגדולים ומתאמצים ברגעי הריחוק.
על כן אין מדובר ב"בגידה" אלא מדובר בתנודתיות שבלתי אפשרי בלעדיה. אל תתפלאי על מה שעובר עלייך. להיפך, היה מקום להתפלא אם זה לא היה כך. פשוט אלו חיי האמונה (והאהבה) וטוב שכך.
כל אדם צריך שתהיינה לו הדרכות מיוחדות לשעת העליה וניצולן, והדרכות מיוחדות לשעת ה"יובש" הזמנית. בשעת היובש מתרכזים יותר בעשייה, ובשעות העליה מתרכזים בקשר העמוק ובדביקות. יש גם שני סוגים של תפילה. תוכלי לקרוא עליהם כאן http://ypt.co.il/show.asp?id=19875, ולראות כי גם בשעת הירידה יש תפילה מיוחדת לה, ולא נמנעים מלהתפלל.
כשתביני כי אלו אורחות חיי האמונה, והעליה והירידה, תוכלי לחיות הרבה יותר בשמחה.
כל טוב ובהצלחה