שאלה
כבוד הרב:
שלום,רציתי לשאול על עדיפויות: אני דתיה, לומדת במוסד דתי טוב וכו... אך קשה לי בקיום המצוות כשאני יודעת שבתוכי האמונה לא חזקה דיה. האם לא עדיף שקודם אבסס את אמונתי ואנסה להיות קשורה לריבונו של עולם ומתוך כך אעשה את המצוות (הפעם ברצון)? הרי אני מתפללת לרוב ללא כוונה וכו... האם יש לזה משמעות בינתיים?
בתודה מראש
תשובה
שלום וברכה.
הרגשת חוסר קשר לאלוקים, היא הרבה פעמים ביטוי לאמונה חזקה. עצם זה שאיכפת לך שאין קשר כזה, מעידה על רצון עז לקשר.
את בודאי צודקת בכך שאמונה קודמת לקיום מצוות. כבר אמרו חכמים: "למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות" (ברכות יג' ע"א). אבל הקדמה זו אין פירושה שעד שהאמונה אינה חזקה דיה לא מקיימים מצוות. אדרבה: קיום המצוות מחזק את האמונה, והאמונה מחזקת את קיום המצוות. בקיום המצוות יש ערך כשלעצמו. זו היא הדרך הנכונה לחיים. כשאדם חי בדרך הנכונה, בסופו של דבר זה ישפיע גם על נפשו, 'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'. הקשר לאלוקים אינו רק קשר מופשט, הוא מתקיים גם על ידי מעשים. המצוות הן הכלי לקשר זה. על כן חיפוש הקשר לאלוקים צריך להעשות במקביל גם בחיזוק האמונה, וגם במעשה המצוות.