שאלה
שלום,
אני בת 25 רווקה דתיה מבית מחוברת ואוהבת את היהדות. בשנה האחרונה נחשפתי לעולם החסידות- תחילה בבית חב"ד בהודו ולאחר מכן בשיעורים רבים ומגוונים בירושלים. אני מרגישה כי לימוד חסידות בונה אותי בצורה שאף פעם לא הרגשתי, הן מבחינת מידות, הן מבחינת אמונה, אהבה לה', מ ודעות עצמית, שמחה, בטחון... בעצם מאז "שניתפסתי" אני לא יכולה (ואולי גם לא רוצה) להשתחרר, חזרה בתשובה מסויימת שעדיין הגבול אינו ברור. גיליתי עולם מופלא ואולי יותר נכון להגיד שגיליתי מחדש עולם מופלא שטמון בי (בנו). אבל בכל הטוב הזה מידי פעם אני מרגישה שכל העומק הזה גדול עלי, שאני לא מסוגלת יותר לקבל ולהכיל דברים כה נשגבים, אני נאטמת ומתרחקת. פתאום לא מסוגלת לאהוב את ה' בפשטות, להאמין בו בתמימות, להתפלל, הכל הופך להיות מאיים.(שבירת כילים?) אולי מתוך פחד אולי מתוך זה שזה שובר לי דברים שחייתי עליהם שנים. אולי מתוך כך שאני פוחדת להתנתק מהעולם בו אנו חיים, יותר מידי קבלה... אני מוצאת את עצמי לאחרונה מתפללת לה' שיקח ממני את כל הידע והעוצמה הזאת ויחזיר אותי להיות אדם תמים. (ברוך ה' התפילות מתקבלות ומשברי האמונה הללו חולפים די מהר). דבר נוסף ששמתי לב הוא שמשברים אלו קורים לאחר מפגשים אינטנסיבבים עם חב"ד (אולי הדרך הזאת לא מתאימה לי). קשה לי לדייק בשאלתי, היא מקיפה מידי, ובכל זאת אנסה- האם עלי להפסיק\ להפחית בלימודים אלו? האם עלי לחפש כיוון שטוב לי איתו ולוותר על אחרים? האם אני צריכה להתרכז יותר בעשיה -לקדש את החומר וללמוד מאוד בהדרגה? מקווה שהרב הבין את שאלתי אם יש צורך אפרט יותר. תודה רבה
תשובה
בסד
שלום רב.
אני מקווה שהבנתי אך שאלתך,
נפש האדם מורכבת מאד ומכילה בתוכה גם הפכים רבים דבר שיכל לבלבל עוד יותר.
הרגשת נכון , זה השלב להתרכז בעשיה.!1
כי מחשבות וכוונות בלי מעשים וקדוש החומר אינם שוום כלום !!!
רק המעשים יכולים בשלב זה לקבע בנפשך את הרמה הרוחנית אליה הגעת בעבודת השם שלך.
הפסיקי בשלב זה ללמוד חסידות ....!!
התרכזי בלמוד הלכה .
לאחר תקופה של ההפסקה חזרי ללמוד יהדות בעומק אבל לא חסידות חבד,אלה חסדות אחרת או מדיברי האוא החיים או הבן איש חי (בספריו הפרשניים)
כדי שתוכלי להשוות בינהם למצא לך את שביל בזהב בעבודת השם..
(רצוי לעבור תקופה קשה זה עם מדריכה רוחנית או רב שיוכלו להבינך ולכוון לנפשך ממש .)
בהצלחה.