אם יש תחיית המתים

לאיצקו שלום

איך בדיוק תהיה תחיית המתים מבחינה ריאלית - אנו לא יודעים בדיוק; העולם העתידי יפעל באופן שונה מתבניות ההכרה והמציאות שלנו כיום. אבל זה לא עיקרו של המושג 'תחיית המתים'.
אני מצרף לך מאמרון שכתבתי בזמנו שאני מקווה שיוכל לעזור בהבנה:

תחיית המתים
העיקר החותם את י"ג עיקרי אמונה של הרמב"ם הוא האמונה ב'תחיית המתים': "אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים". על פי רוב מקובל להבין את המושג 'תחיית המתים' כתיאור פרק זמן עתידי אשר בו 'יקומו' המתים מקברם ויחיו חיים חדשים. הבנה זו, המעוגנת בפשט דברי חז"ל והראשונים, טעונה העמקה.
ראשית, יש להבין מהו המוות ממנו צריכים 'לקום לתחייה': המושג 'מוות' במשמעותו היהודית איננו רק הפסקת פעילותו הפיסיולוגית של הגוף אלא צמצום של חיים. כלומר, המעטה של כוחות המציאות בכל המובנים: טעות בהבנה, קרירות ברגשות, עיוות מוסרי, אי-דיוק, פגם אסתטי, כשל מדעי - כולם משקפים צד מסוים של 'מוות'. מוות משמעו חסרון! בלשונו של הרב קוק קיימת זיקה בין המושגים 'מוות'/'חסרון'/'חטא': "כל עיכוב השלמה והתפתחות, הכל בעקב החטא בא, בסיבת החיסרון שביסוד המוסרי, בתור סיבה קרובה או רחוקה, 'אין מיתה בלא חטא'" (אוצרות הראי"ה ב, עמוד 757).
יתרה מזאת, המוות מלווה את הבריאה עוד מראשיתה. השלמות האלוהית-אינסופית, מעצם התגלותה בעולם הזה, המצומצם והמוגבל - כבר 'המיתה' עצמה באופן זה או אחר. מצב זה מכונה בלשון חז"ל 'מוות בעטיו של נחש' (בבא בתרא יז, א), קרי, חיסרון מהותי הנעוץ ביסוד בריאת העולם. תפקידו של האדם הוא להוציא את המציאות ממוות לחיים, לשחררה מן ה'חטא', במילים אחרות: להביאה מחסרון להשלמה. דבר זה נעשה על ידי פעולות חיוביות המשיבות את המציאות מצמצומה הארצי אל מקורה האינסופי. כל השתפרות מסוג כלשהו, תיקון זווית מסוימת בחיים - בטכנולוגיה, באומנות, בחקלאות, בלאומיות, בזוגיות, באמונה, במצוות ובכל כוחות החיים כולם - מחלצים פן מסוים במציאות מכלל 'מיתה' ומביאים אותו לכלל 'חיים'.
יוצא אם כן, כי 'תחיית המתים' איננה רק שם תואר לפרק זמן מקומי שיתרחש לעתיד לבא אלא יסוד מתמיד במציאות. תחיית המתים משמעותה התיקון הרדיקלי של כל החסרונות במובן היותר מוחלט. כל שכלול, כל השלמת חסרון - יש בו ניצוץ מ'תחיית המתים'. "אור החיים של תחיית המתים... הוא מגביר את כוח החיים בכל המדרגות, ומשפר את מהות החיים בכל הערכים, ונותן הוא תמיד צורה חדש לכל המוני מעלה ומטה" (אורות הקודש ג, עמ' שסה). זהו עיקרון אמונה יסודי: האמונה כי ניתן לתקן, כי ניתן וצריך להוסיף חיים. על כן "תחיית המתים - יסוד מיסודות תורת משה, אין דת ולא דביקות בדת יהודית למי שלא יאמין בזה" (הקדמת הרמב"ם למשנה, פרק חלק ה). ישנן אינספור 'תחיות מתים': קיימת 'תחיית מתים פרטית' כדוגמת "הרואה את חבירו ... לאחר שנים עשר חודש מברך ברוך מחיה המתים" (ברכות נח, ב), דהיינו, בראותי את חברי שנשכח (= 'הומת') מליבי, קמים בי לתחייה רגשות האהבה כלפיו; קיימת 'תחיית מתים חברתית' כדוגמת החזרת רשעים בתשובה שכן "רשעים קרויים מתים בחייהם" (בראשית רבה לט, ז) ו"עתידים צדיקים שיחיו את המתים" (פסחים סח, א); קיימת 'תחיית מתים לאומית' כדוגמת שיבת האומה לארצה - "הנה אני פותח את קברותיכם והעלותי אתכם מקברותיכם עמי... ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם" (יחזקאל לז, יב-יד). כך הולכים הדברים ומשתכללים עד אשר תתוקן המציאות, ו"בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כה, ח).


בברכה חגי