שאלה
בסיעתא דשמיא.
כבוד הרב שלום רב!
אני רוצה להקדים לפני השאלה כמה דברים:
1. אני לא פמיניסטית ולא חושבת שהתורה שובניסטית או נגד האשה. אני שמחה בזכות שניתנה לי להיות אישה יהודיה דתיה.
2. אני לא רוצה לקבל את התשובה שאולי נוח לי יותר לשמוע, אני באמת רוצה לדעת מה דעת הרב בעניין ומה הדעה הרווחת בעניין בקרב גדולי היהדות והגמרא.
שאלתי מתיחסת למשפט ממסכת אבות "אל תרבה שיחה עם האישה". מכיוון שמפרשים "באישתו, קל וחומר באשת חברו", רציתי לדעת איך זה מסתדר עם בניית הבית היהודי שמושתת על שותפות ואהבה בין בני הזוג? האם באמת הכוונה היא לא לדבר הרבה עם אשתו? ככה בונים קשר וזוגיות?
קראתי פירוש של רב שאיני זוכרת את שמו על משפט זה. שם נאמר שמכיוון שהאישה מייצגת את החומריות והגבר את הרוחניות, לא רצו שתמשוך אותו האישה לחומריות. למה הכוונה? האם הנשים פחות רוחניות?
תמיד הסבירו לי בשנות האולפנה, שמברכים ,ברוך...שלא עשני אישה" מכיוון שלנשים יש פחות מצוות. ולמה יש פחות מצוות? מכיוון שעולמה הרוחני והאמוני כבר שלם יותר משל הגבר ועל כן היא נזקקת לפחות מצוות. האם זה ההסבר המקובל? ואם כן, איך זה מסתדר עם הגישה שהאישה חומרית?
שמעתי שלאישה יש פחות מצוות מאותה סיבה שלילד קטן יש פחות מצוות, מכיוון שהוא פחות מבין. האומנם זה ההסבר?
ועוד, מדוע האישה אסורה להעיד? תמיד חשבתי שזאת מפני שהיא רגשנית יותר ולכן פחות אובייקטיבית, אך נאמר לי שזה לא כך ולשים לב באיזה "חבורה" נמצאת האישה באיסור זה, יחד עם כל השפלים שבעם ישראל.
ועוד, מסכת קידושין פותחת ב"האישה נקנית...". המשך המסכת מדבר על "הבהמה נקנית" ושאר קניינים. האין זה סוג השוואה מעט מזעזע?
אני שואלת זאת דווקא מכיוון שאני מאמינה בלב שלם בזכותן של הנשים ובשליחותן בעם ישראל. אין לי ח"ו רגשות נחיתות, זה לא נובע מזה. פשוט בבת אחת העלו לפני את כל הדברים שכתבתי ולצערי נותרתי ללא מענה. נאמר לי שאכן הדעה הרווחת בגמרא היא שהאישה היא דרגה מתחת לגבר, מבינה פחות וחומרית יותר. קשה לי עם זה וליבי אומר לי שקשה לי להסתפק בכך והיתי שמחה לדעת יותר.
מצטערת על האירוך, אשמח אם תוכל להקדיש זמן ולפרוש לפני גם מקורות/סיפורים ושאר דברים שיעזרו לי בעניין.
אם זה עוזר, אני כבר סיימתי את שנות האולפנה ונמצאת בגיל בו חתונה נמצאת באופק (בעז"ה) ולכן זה מטריד אותי יותר.
תודה מראש, וש
תשובה
כב"ה כ"ח אייר תשס"ד
שלום רב!
האיסור לא להרבות שיחה עם האשה בנוי על שיחה בטלה, שיחה ללא צורך, אבל אם מטרת השיחה היא לימוד או עיסוק בדבר ערכי לפרט או לכלל חז"ל לא דיברו על כך, על אחת כמה וכמה אם שיחה זו מטרתה לחזק את הקשר בין איש לאשתו או למטרת היכרות לפני הנישואין.
מה שמופיע במקורות שאשה היא חומרית אין הכוונה לפחיתות רוחנית, אלא הכוונה לכח הקבלה, האיש הוא כח הנתינה והאשה היא הקבלה. האיש פועל במציאות בצורה אקטיבית נגלית ואילו האשה בצורה נסתרת- רוחנית. מבחינת התכונות הפיזיקליות החומר הוא מקבל והרוח נותן ולכן משתמשים במשלים אלו. אין הכוונה שאשה אינה רוחנית ואיש אינו חומרי אלא מדובר במשלים על מנת להגדיר את תכונות האופי. ומעבר לכך בכל איש יש צד נשי ובכל אשה יש צד גברי, הכוונה היא לתכונות בולטות.
העדות בתורה היא מצווה ואשה פטורה ממצוה זו. במקום שאין אנשים משתמשים בעדותה של אשה כמו לדוגמא אם הייתה מריבה בעזרת נשים.
האשה "נקנית" אין הכוונה לקנין ממוני, שהרי ברור שאיש אינו יכול למכור את שאשתו, אלא הכוונה לחיבור המתבצע בין איש לאשה, שהאיש הוא מבצע את הפעולה האקטיבית בקשר על פי הפסוק הכתוב בתורה: "כי יקח איש אשה".
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם