איסור נגיעה ופיקוח נפש.

שלום
איסור נגיעה אינו קיים במקום של פיקוח נפש וסכנת חיים, הגמרא מתארת חסיד שוטה אשר רואה אשה טובעת בנהר ואינו דבר על מנת להצילה, איסור "יהדג אל יעבור" קיים במצב של קשר גופני שיש בו חיבה או כפי שזה מוגדר "קירבה לגילוי ערווה".
על פי זה כמובן כל נגיעה של אדם מקצועי, כגון רופא מותרת על אותו בסיס כשהיא לצורך.
"עריות, נפשו של אדם מחמדתם" ולכן צריך מאד להזהר לא למהר להחליט על מצב שהוא פיקוח נפש, כשאין המצב כך, או לא להכנס לכתחילה למצב שיוביל להיתר זה, כי דרכו של היצר לתת היתרים שונים ומשונים, לשמור על איסור ייחוד ושאר האיסורים המונעים מאיתנו להגיע למצבי איסור חמורים.
לגבי שאלתך השניה, אין לנו שום תעודת ביטוח שלא יחזור על עצמו אסון כזה או אחר ואנו צריכים להתפלל יום יום לקב"ה שיושיענו ויביא עלינו גאולה שלמה.
גם הצרות הפוקדות אותנו יום יום, אע"פ שאינן כממדי השואה, הם מספיק קשות עלינו ומחייבות אותנו "לגייס" כוחות של אמונה, די אם נזכיר את הטירור ששיכל משפחות שלמות או תאונות הדרכים הפוגעות בנו יום יום.
בברכה