איך מחליטים על פעולה כשיש שונות גדולה בתוך הקבוצה?

שלום.
אין צורך להתנצל על הפירוט, ואת בהחלט צודקת שהוא יכול לסייע בהבנת המצב. בהחלט נראה שאת משקיעה את מיטב כוחותייך בקבוצה ובסניף וזה כשלעצמו מבורך ומעורר הערכה.
נראה שאת בהחלט מתמודדת עם מצב מוזר: פתאום השתנתה לך הקבוצה ועכשיו יש לה מאפיינים אחרים לגמרי. ממה שכתבת נראה שאת חשה אחריות גדולה ומנסה לעשות את הדבר הנכון עבור הקבוצה שלך, רק שלא ברור איך מנווטים בין האינטרסים השונים ואיך מוצאים את הפעילות שתתאים לכולם ועדיין יהיה בה ערך משמעותי.
יש לי תחושה שלמרות שהפירוט עוזר לך להסביר את המצב, ולנו הקוראים להבין אותו, הוא לא בהכרח עוזר לך להתמודד עם הבעיה. אני בהחלט מסכים שקשה יותר להגדיר מטרות לקבוצה הטרוגנית, כזאת שיש בה שונות גדולה בין החניכים. זה נתון שלא ניתן לשנות. זה הסניף, זו הקבוצה, אין עוד מדריכים ועכשיו את מנסה לעשות עם זה את הדבר הכי טוב שאת יכולה. אני בהחלט בעד חשיבה יצירתית על פתרונות, אבל כמו שהסברת בפירוט בעצמך, זה לא תמיד הולך.
אז מה אפשר לעשות? אני מציע לחזור ליסודות של ההדרכה ודרכן לנסות ולגבש החלטה. באופן כללי, ניתן לתאר את ההדרכה כתהליך שבו נוצרת ומתגבשת קבוצה של חניכים שמנוהלת על ידי מדריכ/ה או מדריכים. המטרה הראשונית של כל קבוצה כזאת, בלי קשר למקום שבו היא נמצאת או למאפיינים שלה, הוא לשמש מסגרת שלכל אחד מהמשתתפים נוח ונעים להיות בה, מסגרת שמעניקה תחושת שייכות וביטחון. בקבוצה כזאת החניכים יכולים להכיר חברים, להתיידד, לשוחח, לשחק, וכמובן גם לריב, להתווכח להיעלב ולהתפייס. למדריכה יש תפקיד כעוגן מרכזי של הקבוצה וכדמות בוגרת שניתן לסמוך עליה, לתת בה אמון ולזכות באמון שלה. כך נרקמת לה מערכת יחסים בין החניכים לבין עצמם ובינם לבין המדריכה שלהם. ונוצרים במסגרתה אמון, ידידות, הערכה, מחויבות ותחושת שייכות. לא קל להשיג את כל הדברים האלה, ולמרות זאת הם הבסיס המהותי ביותר שעליו נשענת קבוצה, ולכן זו המטרה הראשונה והבסיסית של כל מדריך ומדריכה. זו מטרה חשובה בפני עצמה, ובהמשך היא הופכת למכשיר שמסייע בהגשמת מטרות אחרות.
אז אם נחזור לרגע לקבוצה שלך ולהתלבטות שלך, הנה לנו "מבחן" ראשון ובסיסי שאיתו אפשר לבחון רעיונות לפעילות עבור הקבוצה: האם הפעילות הזאת יכולה לתרום לאותם מאפיינים קבוצתיים שתיארנו? האם יש בה דברים שיכולים לתרום למערכת היחסים בין המשתתפים? אגב, את עצמך משתמשת בקריטריון הזה כשאת מתארת את ההקפדה שלך שהפעולה "תתאים" לכולם ולא רק לחלק מהחניכים. אבל בראש ובראשונה חשובה ההתאמה מהצד החברתי, מהצד הרגשי, ולאו דווקא מהצד התוכני.
ולכן עולה השאלה: האם נתת לעצמך ולקבוצה החדשה שלך זמן ומרחב להתארגן מחדש? האם אפשרת להם לבחון זה את זה, להכיר, לדבר, להתבטא? עד כמה את עצמך הספקת להכיר אותם, בעצם? את החניכים החדשים כיחידים ואת הקבוצה כולה כמכלול. אגב, העובדה שהם משתייכים לכמה קבוצות גיל שונות יכולה לסבך אותך עוד יותר, כיוון שיש לנו נטייה "לקטלג" אנשים וחניכים (במיוחד כשאנחנו לא מכירים אותם אישית) לפי קבוצות גיל, וזו לא דרך מדויקת ואמינה במיוחד להעריך אנשים וללמוד עליהם.
לכן ההמלצה הראשונה שלי היא: קחי לך ולקבוצה קצת זמן להתארגנות מחדש. זה לא אומר שלא תכיני ותעבירי להם פעולות. זה כן אומר שמבחינתך (והחניכים לא חייבים לדעת את זה, אגב) המטרה העיקרית וכמעט היחידה של הפעולות האלה היא ליצור קבוצה. לעודד היכרות באווירה טובה של שיתוף פעולה ולא של תחרות. לחזק את תחושת הביטחון של החדשים (ברור למה) וגם של הותיקים (שעלולים להרגיש מאוימים או מוזנחים). לתת להם הזדמנויות לדבר איתך על כל מה שעולה להם בראש, ולתת לכולכם הזדמנות להכיר ולמצוא את מקומכם בקבוצה החדשה. זה דורש סבלנות, במיוחד כשיש לך כל כך הרבה רעיונות יצירתיים לדיונים על ערכים ואידיאולוגיה (חשוב!), אבל הסבלנות עתידה להתגלות כמשתלמת וחיונית במקרה הזה.
רק אחרי שכבר יצרנו קבוצה די יציבה שיש בה מידה מספקת של אמון והיכרות, אפשר לעבור לשלב הבא: הגדרת מטרות. זה תהליך מספיק מסובך (ראו קישורים למטה) גם בלי שפתאום הקבוצה קולטת חניכים חדשים ומגוונים, כפי שקורה אצלך, ובהחלט יש משהו קצת מייאש בצורך לבחון את תכנית הפעילות שלך מחדש על פי ההרכב המעודכן של הקבוצה. אבל המטרות הן של הקבוצה, לא של המדריך. הן תלויות באנשים שמרכיבים את הקבוצה, ולא בעוז רוחו וברמתו הערכית והתורנית של מי שעומד/ת בראשה. לכן כל עוד אין "קבוצה" של ממש, וכל עוד את כמדריכה לא מכירה אותם מספיק ביחד ולחוד, היכולת שלך לתכנן פעילויות, להגדיר מטרות ולחתור אליהן – היא מועטה יותר. כשיש היכרות טובה ומעמיקה, יש קצת פחות התלבטויות וקל יותר להעריך מה מתאים יותר או פחות.
בגלל שהקבוצה שלך מורכבת מגילים שונים ומסוגים שונים של חניכים ייתכן שבכל זאת תגלי שקשה למצוא פעולות ש"עובדות" טוב על כולם באותה מידה. וזה בסדר! אז אולי בפעולה של יום שלישי החבר´ה הבוגרים יותר יתעניינו והקטנים יותר ישתעממו, ואולי בשבת שאחריה הבנות יתלהבו והבנים יטפסו על הקירות. מה שחשוב זה שגם כשמישהו משתעמם מהפעולה, הוא עדיין ירגיש שייך לקבוצה, והוא עדיין ירגיש שהוא חשוב לך כמדריכה. ככל שתצברי יותר ניסיון וככל שתגיעי להיכרות טובה יותר עם החניכים לאורך הזמן, תצליחי לקלוע בצורה יותר מדויקת לטעם שלהם מבחינת פעולות. עדיין, עד כמה שהפעולות עצמן חשובות, מה שהרבה יותר חשוב זו הקבוצה והדינאמיקה האנושית והחברתית שבה. היחסים בינך לבין החניכים, המשחקים, הצחוקים והריבים הקטנים. דווקא בגלל הקושי למצוא מטרה אחת או שתיים שמשותפות לכל או לרוב החניכים, את יכולה "להרשות לעצמך" להשקיע יותר דווקא בצד החברתי והרגשי. לדאוג שכולם ירגישו כמה שיותר שייכים, כמה שיותר בנוח, שירגישו כמה שיותר חופשי לדבר איתך על דברים קטנים שעוברים להם בראש או שקרו להם השבוע, גם אם אלו דברים ממש מטופשים או קטנוניים. אם תצליחי במשימה החשובה הזאת (וייתכן שאת כבר מצליחה בה, בעצם), השגת מטרה חשובה מאוד ותרמת תרומה ניכרת ביותר, וממילא מכאן הדרך להטמעה של ערכים קלה יותר וקצרה יותר.
שוב כל הכבוד על ההשקעה ובהצלחה רבה! ואת כמובן מוזמנת להמשיך לעדכן ולהתייעץ.
אוהד
nuvy23@gmail.com

קישורים שיכולים להיות שימושיים לך, לקוראים ולקוראות בעקבות השאלה:
על הגדרת מטרות בהדרכה:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153366
על יצירת קשר אישי ומערכות יחסים עם החניכים:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198