איך להתנהג כשמעליבים אותך?

שלום לך.
אני מבין לליבך ומזדהה עם ההרגשת הכעס שלך על התנהגות הילדים כלפי חברתך, ומעריך מאוד הן את הרגישות שלא לפגוע בזולת והן את הבחינה המדוקדקת של מעשייך.
כל הכבוד!
בכל אופן אני מציע להבא לקחת דברים כאלו יותר בקלות. לא להתייסר כל כך ולא להילחץ. בסך הכל מדובר פה בהתנהגות שובבה של כמה ילדים קטנים. אני מניח שיום אחד (ואולי הוא כבר הגיע...) הם עוד יתחרטו על מה שהם עשו ואולי אפילו יבואו לבקש סליחה. גם אנחנו היינו פעם ילדים קטנים ואנחנו יודעים איך זה. לא תמיד חושבים על מה שעושים, לפעמים נגררים, לפעמים סתם עושים שטויות. אחר כך מתחרטים ומצטערים על זה.
ולגופו של עניין - אומנם לא הייתי נוכח שם ואינני יודע יודע מה בדיוק אמרת להם, מי מהם בדיוק היה אשם ומי לא, אבל אני בהחלט יכול להבין את הצורך שלך להגיב על מה שהם עשו, גם אם זה נעשה כלפי החברה שלך.
צריך לחשוב היטב מה הכי נכון לומר במקרה כזה, מה יוכל להועיל ולסייע, ומה רק יזיק ויקלקל. יתכן שהדרך שלך באמת טובה ונכונה, וממה שסיפרת נדמה שזה באמת השפיע על הילדים. אולי כדאי לנסות לשוחח עם מישהו מבוגר יותר שיש לו השפעה עליהם (הורים, מדריך בסניף, חבר מבוגר) כדי שיהיה מודע לעניין וינסה לפעול ולשוחח איתם על זה.
מי שפוגעים בו ומעליבים אותו לא חייב להיות אדיש כמו בול עץ או לכופף את ראשו ולוותר תמיד. ספר החינוך כותב שאדם לא צריך לעשות עצמו כאבן שאין לה הופכין, וההקשר שם הוא הרבה יותר חריף, שלא נדע! (מי שפורץ גנב לביתו באמצע הלילה, ובעל הבית בניסיונו לגרש את הגנב קיפד את פתיל חייו. עד כדי כך! כמובן, כשלא היתה ברירה אחרת, ולא ניכנס כאן לכל הפרטים).
בנוסף, חלק ממצוות התורה "הוכח תוכיח את עמיתך" אומרת שאם מישהו פגע בך או התנהג לא כשורה מוטלת עליך החובה להוכיח אותו ולהעיר לו על דרכו הלא נכונה. כמובן שחשוב שהדברים ייעשו וייאמרו בחוכמה ובעדינות הראויה. הניסיון מלמד שדברים הנאמרים מתוך כעס כמעט תמיד נדחים, ואילו כשדברים נאמרים מתוך אהבה ואיכפתיות הם נכנסים לליבו של השומע.
לסיכום – המשיכי להיות רגישה ואיכפתית, לשים לב שלא לפגוע באנשים, ורק לעודד, לחזק ולומר מילים טובות לאנשים.

נ.ב אני לא רב, וכך גם כולנו בחברים מקשיבים. אנחנו חברים. אם את מעוניינת בתשובה של רב בדווקא את יכולה לפנות לאחד הרבנים המשיבים באתר כיפה.

כל טוב!
יוני, חברים מקשיבים
yony@kipa.co.il