איך להצטער על חורבן בית המקדש?

שלום וברכה!
שאלה גדולה שאלת, והרבה צריך להשתדל על מנת להצטער באמת על חרבן בית המקדש.
לשם הבנת חסרון בית המקדש צריך להבין מה זה בית מקדש, מה היה לנו כשהיה בית מקדש. רק מכוח ההבנה מה היה, נוכל להבין מה חסר. לרוב לא מצטערים על מה שחסר כי לא מבינים כלל שהוא חסר, ומדוע?
מפני שלא יודעים מה זה אומר שהוא ישנו.
דווקא מתוך הכרתו, נוכל להבין את העדרו. למשל, אדם שלא ידע ששלחו לו מתנה יקרה, לא ידע שגנבו לו אותה בדרך, בדואר. הוא לא יודע על חסרונו, כי הוא לא ידע על שהיה ונחסר ממנו.
על כן, אני ממליץ מאוד להשתדל ללמוד על בית המקדש עצמו, להבין מהי המשמעות שלו וממילא מה גדול חסרונו.
בקצרה אוכל לומר שבית המקדש הוא המקום בו מתגלה בגלוי, לעיני כל העולם, הקדושה והאהבה שה' אוהב אותנו. הקדושה שלנו, והאהבה שה' אוהב אותנו אמנם כתובה בתורה. אך לא כולם זוכים ללמוד תורה ולהתוודע אל האוצרות הגדולים שכתובים בה. לא רק מי שלא פותח ספר לא יודע כמה שעם ישראל הוא עם קדוש וכמה שה' אוהב אותנו ונותן בנו יכולות אין סופיות. אלא גם מי שפותח ספר לא זוכה להתוודע לכך אלא רק קצת. ומדוע? כי אלו דברים מאוד עמוקים וגבוהים, שקשה לנו לתפוס אותם, להתמלא מהם, לחיות אותם בכל ליבנו. אנו צריכים המחשה, אנו צריכים בעיניים שלנו לראות את העוצמה והאהבה וגודל הקשר שלנו לקב"ה. אנו צריכים פה, בעולם הזה, לראות מהי קדושה, מהם חיים אלוקיים, מהם העוצמות הנפלאות של עם ישראל הקדוש והטהור. אנו צריכים לראות זאת, לחוש זאת ברגשות, לעמוד במעמד כזה של גילוי שכינה, של שמחה ואחדות בין כולנו ובינינו לקב"ה. בלי המחשות כאלו, זה רחוק, לא נתפס, קשה לעכל, קשה שזה יעשה מהפך עמוק בחיים, לזעזע את נימי הנפש מהתרשמות מהקדושה והסגולה שלנו ומהאהבה והאלוקיות שבנו.
אילו היה דבר זה גלוי לעיני כל, לא רק שכל אחנו בני ישראל היו מתמוגגים מאושר ומסתפחים מייד לקדושה זו, לעזוב את המחלוקות, את השנאה ההדדית, את ההתנכרות לשם ה', את היאוש מעצמם ומאחרים, את ההשתקעות בתאוות וביצרים, לא רק עמנו האהוב היה מזנק אלפי קומות בשעה שהוא היה תופס לאיזה רוממות הוא שייך. אלא גם הגויים כולם היו נחרדים ומזדעזעים מאותו גילוי שכינה, אותה אלוקות אדירה ואין סופית שמתהלכת בתוככי ישראל, בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. "כי אני ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחנך קדוש" "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" "כי אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם". בשעה שהגויים יבינו זאת, יקלטו זאת, איזה אימה ופחד תיפול עליהם. "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב...". כי ידעו שיש אלוקים בישראל! שאיננו סתם בני אדם, אנו בנים של ד', אלוקות בלבנו! אז הגויים על עפר יבואו, "ועפר רגלייך ילכחו" "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך, אפים ארץ ישתחוו לך". לא יהיה אף אחד שיהין ויעיז לגעת בשערת ראשו של יהודי. יהיה ברור לכולם שארץ ישראל שלנו היא. אף אחד לא ינסה להלחם נגדנו בגללה את בגלל שום סיבה אחרת. אדרבא, הם יטו אוזן ויתחננו שנלמדם את דעת ה', את הדרכים בהם אפשר להשתייך גם הם לאותה עוצמה אלוקית אדירה המתהלכת בתוכנו.
זה מה יש כשיש בית מקדש.
וכשאין – ראי נא בעצמך, הקשיבי לחדשות, לפיגועים, לאסונות הנובעים כי אין את השמירה האלוקית שיש כשיש את גילוי השכינה בבית המקדש, הביטי נא בויכוחים בין אחים, ביננו ובין עצמנו.
אין צורך להאריך בתאור המצב החסר. כי כשחולמים את החלום הטוב, את המצב האידיאלי שצריך להיות, רק כשמתעוררים אל המציאות הנוכחית כבר מתמלאים צער וכאב על שהחלום הוא כרגע רק חלום ולא מציאות ממשית. לכן תרבי לחשוב מה יהיה כשיהיה בית מקדש, תתארי לעצמך את העליה לרגל, את האחדות בין עם ישראל אז וכו' וכו', זה ממש מרומם, מרגש ומתבקש שיהיה בפועל במהרה בימינו!
ולסיום אצטט לך תאור של הכוזרי ושל הרב קוק את המצב כשיש בית מקדש, אולי לשון קצת קשה, אבל שווה להתאמץ: "הנה תארתי לך מעשה החסיד בדורנו, ומזה תדון על מעשה החסיד בזמן המאושר ההוא, בימי הבית, ובמקום האלהי ההוא, ובקרב האנשים ההם, כולם בני אברהם יצחק ויעקב, אנשי סגולה, הצניעות טבע להם, אנשים ונשים שאין עוולה בלשונם. בקרב קהל כזה החסיד מזדכך, ונפשו לא תזדהם בדברי נבלה שישמע מפי זולתו, ובבגדיו ובגופו לא תדבק טומאת זיבות ונידות ושרצים או טומאות מתים וצרעת והדומה להם, שהרי קהל זה קיבל עליו חיי קדושה וטהרה. ועל אחת כמה וכמה מי שדר בעיר השכינה, ונמצא תמיד בחברת סיעות בני אדם שהדרגותן היא לפי מידת הקדושה, כוהנים לוויים ונזירים וחברים, ונביאים וחכמים, ושופטים ושוטרים, ואף מאנשי העם לא יפגוש כי אם המון חוגג בקול רינה ותודה בשלוש רגלים בשנה, לא ישמע כי אם שיר ד' ולא יראה כי אם מלאכת ד'. ועל אחת כמה וכמה אם הוא עצמו כוהן או לוי האוכל לחם ד' ועומד בבית ד' מנעוריו כשמואל, ואינו צריך לבקש לו מחיה, והוא קשור בעבודת ד' כל ימי חייו – מה תאמר למעשהו ולזוך נפשו ולמעלת נשמתו" כוזרי ג כא.
וכן מתאר הרב באורות התחיה פסקה ה, עמ' נח, וז"ל: "כשאנו מקימים עתה מצות תרומה ומעשר, גם בשעה שאין לנו כל היסודות הממשיים שמצות אלו בנויות עליהן, "לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו", הנה החזיון מתיצב לפנינו והננו מתמלאים רוח שירה רוממה בתעופת נשרים, לעומת האורה של הימים המאושרים המחכים לאומתנו על אדמתנו הברוכה. הנה המקדש על מכונו לגאון ולכבוד לכל הגוים והממלכות, והנה אנו נושאים ברנה אלומות ארץ חמדתנו, באים ברוח מלא חפש אמתי ובטחה טהורה אל הגרן והיקב המלאים בר ויין ולבנו שמח על טוב ארץ חמדה, והנה לפנינו מופיעים כהנים אנשי קדש משרתי מקדש ד' אלהי ישראל, לבם מלא אהבה וחסד, רוח הקדש שפוך על פניהם, וזוכרים אנו את כל רוממות רגשי הקדש אשר מלאנו בעת ראינו את פניהם בעלותנו לרגל, בראותנו אותם בעמדם לשרת בתוך מקדשנו גאון עוזנו ומחמד עינינו. כמה נהדרים ונעימים הם לנו, ועתה הנה גרננו המלא ברכת ד' מארץ חמדה זאת אשר הנחלנו מאבותינו, וחלקי האנשים הללו, אנשי הרוח, אתנו הם. מאושרים אנו לתן להם את תרומתם בשמחה, מוצאים אנחנו בקרבנו רגש מרומם ועולים יחד עם התרומה אל אותו הגבה הרוחני ששם אנשי קדש הללו מתעלים, ונפשנו רוויה ממגד שמים. והנה הלויים, אלה הטובים והענוגים אשר לקחו לבבנו בנועם זמרתם בקדש בהתקדש חג, כאשר עלינו לראות בהדרת כבוד מקדש אל בירושלים לראות את פני האדון ד' אלהי ישראל. פניהם הצוהלים ועדינים מזכירים לנו את זמרתםקדש, ואנחנו מתעדנים בנחלי עדנים רוחניים ונותנים להם בלב מלא שמחה ואושר את חלקם את המעשר. עוד נתראה בהר ד' במועד הקרוב ומה ירחב לבבנו לראות אלה כהני ד' ולוייו בעבודת קדשם ובשירת עוזם. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו".
ויה"ר שנזכה!
כדאי גם לעיין בתשובה נוספת שלנו בנושא זה- http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=2285.

בברכה רבה ובצפיית ישועה
ראובן, חברים מקשיבים.