שאלה
שלום כבוד הרב שמי *** והאמת אני כותבת כאן רק משום שאני כבר מיואשת לגמרי,וזאת משום שהנושא המדובר נטחן ונטחן ולמרות זאת כבר שנתיים שאני מסתובבת סביב עצמי במערבולת של רגשות.אני בחורה בת 20 ויש לי חבר בגילי כפי שכבר וודאי הבנת אנחנו חברים שנתיים בתנאים לא תנאים הוא לא ממש דתי אני שואפת ליותר מעצמי(ותמיד גם ממנו) עברנו כבר ה-מ-ו-ן ביחד..במהלך השנתיים האלו נפרדתי וחזרתי אליו המון פעמים עד שקלטתי שאני פשוט רוצה אותו.(וזה לקח הרבה זמן..)שנה שעברה למדתי במדרשה ויצא לנו להתייעץ עם הרבה מאוד רבנים,ומשום מה תמיד אני נשארת באותה נקודה.אני כבר יודעת שאני רוצה אותו אבל אני ממממש מפחדת לעשות משהו בנדון(להתחתן..)הוא רוצה בזה ולוחץ עלי.אני אפילו לא יודעת להסביר את הפחד הזה.רק המילים "שינוי" ו"אחריות"גורמים לי לרעוד.יכול להיות שאני עוד מרגישה ילדה,ומצידי להמשיר את הקשר עד שאני ארגיש שאני מוכנה אבל זה לא יהיה פייר מצידי במיוחד שאני דתיה ובקשר כזה יש מספיק בעיות..וזאת ועוד שהוא כבר לא יסכים להישאר איתי בקשר בלי שכבר נקבע מועד לחתונה ונודיע למשפחות(ואני בהחלט מבינה אותו!)בנוסף לכל זה אני ממש מפחדת לספר זאת להוריי משום שלטענתם אני יכולה להשיג מישהו יותר טוב..(אני יודעת שעל אהבה צריך להילחם ובכל זאת זה ההורים שלי,זה לא כזה פשוט..)רוב האנשים שדיברתי איתם על זה אמרו לי שצריך לקפוץ למים וכבר לומדים לשחות אבל זה לא קורה בשטח.גם ניסינו להיפרד עד שאני אהיה מוכנה לחתונה וזה פשוט לא קורה בפועל(אנחנו גם שכנים..)בקיצור אני כבר ממש מיואשת נמאס לי מהמצב הזה..בסוף אני מפחדת שזה יימשך ככה כמה שנים עד שכבר לא יהיה בררה וניהיה חייבים להתחתן אבל חבל על השנים האלו..אם תוכל לעזור לי איךשהוא אני אשמח ואודה לך על זה מאוד מאוד!!תהילה.
תשובה
ישנם מספר עקרונות בנושא זה, שצריך להכיר ולהבין ולפעול על פיהם:
1. יש לחשב על התוצאות ארוכות הטווח של הקשר - כיצד יראו החיים בקשר כזה, כיצד תראה המשפחה, הילדים וכיצד יראו חיי הדת והאמונה שלכם.
2. אין למשוך קשר הרבה זמן. אם מחליטים שהוא רציני - לממש אותו, ואם לא - לנתק אותו.
3. יש לשקול את הדברים גם בצורה [שכלית] ולא רק מצד הרגש.
4. חשוב להקשיב להורים גם אם לפעמים הנימוקים שהם אומרים לא מקובלים עליך. יש להורים מעין "אינטואיציה הורית" לגבי מה מתאים לילדים.
ברכה והצלחה
צוות שו"ת ישיבת מעלות