שאלה
שלום כבוד הרב.
יש לי חבר כבר הרבה זמן,שנינו בני 18 ..
נפלנו בשמירת נגיעה למרות ששנינו מאמינים בה מאוד. מעבר להיותו חבר שלי הוא ידיד הנפש שלי..כלכך קשה לי בלעדיו,הוא האדם שהכי קרוב לליבי ואני לא חושבת שאוכל להיפרד ממנו גם אם מאוד ארצה.. אנחנו נלחמים מלחמה יומיומית כדי באמת לשמור על ההלכה ונפגשים לקצת זמן ומשתדלים מאוד לא להיות בייחוד,אבל עדיין תמיד יש חשש ולפעמים הנפילה כל כך קרובה.. מה נוכל לעשות? להתחתן עכשיו זה מוקדם מדי..ולהיפרד זה משהו שישבור את ליבי כלכך..
תודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
קראי את השאלה שוב, ותראי שאין מישהו טוב יותר להשיב על השאלה, מאשר – את.
את יודעת שאת רוצה בקשר הזה, ואתם הולכים להיות מחוברים כנראה לזמן רב, אולי אפילו לנישואין. את יודעת שאת רוצה קשר בריא. את יודעת שאת רוצה קשר קדוש וטהור, ושלא להשחית אותו לפני נישואין. את יודעת שאורבת לכם באופן מתמיד האפשרות ליפול, ואת יודעת גם שהדרך שלא ליפול היא לשים מחסומים בפני הנפילה, ולקבל על עצמכם הן כללי התנהגות והן כללי מחשבה ותפיסה שלא להגיע לשם.
את בעצמך הגדרת את זה כמלחמה יומיומית וכמאבק, שניצחון בו משמעו קיום חיי בריאות קדושה וטהרה ביניכם.
האם לא צדקתי בשעה שכתבתי כי אין מישהי טובה ממך להשיב לעצמה ?
כל טוב והרבה שמחות