איך חוזרים אחרי שהייתי במקום אחר לגמרי ?

שלום וברכה
הדרך אותה אתה מתאר היא דרך של לא מעטים, בגילאים שונים. אלה ש"נוטלים חופשה" מעולמם האמוני, ואז מחפשים את הדרך חזרה ברמות שונות. מובן כי היחס למציאות זו הוא יחס כפול – מלכתחילה איני מוצא לכך כל מקום, שהרי אין אנו נוטלים חופש מהשליחות האלוקית שהוטלה עלינו בעולם זה, ואין האמונה חווית חיים שאדם בוחר להתקשר בה או להתנתק ממנה. ברם, בוודאי שטוב יותר להתקרב מחדש מאשר להישאר רחוק.

נצעד בדרכך:
א. לא החברים יהיו אלה שיכריעו את דרכך, וזאת משתי סיבות: ראשונה בהן – מניסיוני אני למד שהחשש שלך מפני בוז של החברים אינו מוצדק, ולהפך – עשויה להיות הערכה מרובה אליך, אם תהיה איש אמיתי. אם תומר להם בדיוק את מה שכתבת כאן, ואם הם יראו כי אתה באמת הולך בדרך בה אתה מחפש את התשובה והתיקון ההערכה תהיה גדולה יותר. שניה בהן – גם אם תהיה נקודת צחוק יהיה בזה משהו שיחשל אותך ויבנה בך אישיות הפועלת מכוח עצמה ולא מכוח לחץ חברתי וחיצוני, ואולי יהיה בזה גם מעט כפרה על דרך קודמת. לא לחינם פותח הרמ"א את השולחן ערוך בביטוי "ואל יבוש מפני המלעיגים".
ב. זה קשה, ואפילו מאוד – לא רק מהבחינה הטכנית, אלא מעצם העובדה ששבים אל עולם של "מותר" ו"אסור". על כן צעד לאט לאט – קבל על עצמך היום לשוב לכאן ומחר לשוב לשם, וכך בכל יום להתקדם. כדאי שתשלב בין שיבה בתחומים של בין אדם למקום לבין שינוי נורמות ושיבה לתחומים של בין אדם לחבירו (הלבנת פנים, לשון הרע ורכילות, ניבול פה )וכדו', ואז הדרך אינטנסיבית יותר.
ג. בעיית השינויים היא עניין יסודי מאוד בעולמנו. דבר אל עצמך כמו אדם נשוי – אף הוא נישא בגיל העשרים לאשיה אחת, ואף הוא קבוע עימה בבניין עדי עד קדוש וטהור, ואף הוא רוצה שינוי והתחדשות.כיצד הוא פותר את הסתירות השונות ? הוא עושה את הכל – הוא גם קבוע במקומו וגם מחפש התחדשות מתמדת בזוגיות שלו. זו בדיוק הדרך הראויה והטובה לתשובה, לקביעות ולבקשת שינוי.

כל טוב ובהצלחה גדולה. אין כמו חודש אלול...