איך אפשר להאמין במצבים כאלה?

סיפר רבי נחמן: פעם אחת היה יהודי עני, שהיה מטופל בילדים, והיה שוכר בכל שנה את בית המרזח מהפריץ המקומי. הוא התגורר שם עם בני משפחתו והתפרנס מן השכירות.
בכל שלוש שנים, כשנגמרה תקופת השכירות והפריץ הכריז מחדש על שכירות נכסיו לכל המרבה במחיר, לא התחרה אף אחד עם היהודי העני, כי ידעו על ענייו וצרכיו המרובים בגידול ילדיו וריחמו עליו.
פעם אחת, בדיוק במועד השכרת הנכסים, הגיע יהודי אחד והציע דמי שכירות גבוהים במיוחד עבור אותו בית מרזח. כמובן שהפריץ לא התעניין בגורלו של המשכיר הישן וסילקו ממעמדו, והוא נאלץ לצאת משם באמצע החורף עם כל ילדיו הקטנים.
לאותו יהודי ששכר את בית המרזח לא היו עד אז ילדים, אך באותה השנה ששכר את בית המרזח וקיפח את העני מפרנסתו – נפקד ונולד לו בן.
והיה הדבר לפלא, שלא די שעשה עוולה כזו לעני כזה, עוד זכה לבן לאחר שנים רבות שלא היו לו בנים...
וכשסיים רבינו סיפור זה אמר:"והנה כך מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו".

ברוב סיפורי מעשיותיו של רבי נחמן, כמו ברוב הסיפורים בכלל, הסוף, לשביעות רצוננו, הוא טוב. הטובים מנצחים, בני הזוג האובדים נפגשים ומתחתנים וכן הלאה.
והנה מספר לנו רבי נחמן סיפור שונה, ודווקא סיפור זה דומה יותר, לצערנו, לסיפורים רבים שמתרחשים ונרקמים סביבנו. סיפורים בהם הסוף תמוה, לא מובן ומאכזב. לא נראה בהם שום צדק ויושר, הטובים מושפלים והרעים מצליחים ועולים, והתמיהה על פשר הדברים גדלה והולכת.

אמנם במשפט אחד מסכם, מגלה לנו רבי נחמן תובנה חדשה לגמרי: "והנה כך מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו".

מה פירוש הדברים? הלא אנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא הינו: "א-ל אמונה ואין עוול", כי "כל דרכיו משפט", והוא מנהל את העולם כולו ואת כל קורותיו, הגדולים ביותר והפעוטים ביותר, בצדק וביושר מוחלט.

כמובן, גם רבי נחמן מעביר לנו את מסר האמונה. בכל תורותיו הקדושות, בכל סיפוריו מלאי ההשראה ואפופי הסוד, הוא חוזר ואומר, בגלוי או בסתר: "תאמינו".
"ענה ואמר: אצל העולם אמונה הוא דבר קטן, ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד. ועיקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל" (שיחות הר"ן ל"ג).

בסיפורים שבהם הסוף הוא טוב המסר הוא אמונה – בסוף יהיה טוב. אבל כאן, שהסוף הוא מר, לא מוצדק, היכן כאן מסר האמונה.
"כך מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו", אומר רבי נחמן. באופן לא מובן. גם אם נראה לעיין שהרע מצליח ועולה, שהטוב נרדף ומפסיד, גם במקרה הזה ממשיכה זו להיות הנהגתו של השם יתברך. גם כשמנחמים אותנו בסוף טוב, אבל אפילו כששום סוף טוב אינו נראה לעיין, מי שמנהל את הכל, בצדק וביושר, בחסד וברחמים, הוא שוב הקדוש ברוך הוא לבדו.
מסר האמונה כאן חזק אלפי מונים, תעצומות הרוח הנדרשות כאן גדולות לאין שיעור.
גם כאשר כפי הנראה לעינינו הרשע שולט – מתחת לפני השטח רק כוחו של הקדוש ברוך הוא קיים, משפטו אמת, הנהגתו צדק.

מסורת בידינו בשם המגיד ממזריטש, תלמידו הגדול של הבעל שם טוב, שבאחרית הימים, בטרם יבוא הגואל, כך, ודווקא כך, יתנהלו הדברים.
כאשר כינס אליהו הנביא בהר הכרמל ארבע מאות נביאי עבודה זרה וכל העם התאסף מולם לראות עם מי האמת, ירדה אש מן השמיים ואכלה את קורבנו של אליהו, את המזבח והעץ, את האבנים ואת המים ששפך על הכל, ואז ראו כולם עין בעין את גדולת הבורא וקראו פה אחד בלב שלם: "ה' הוא האלוקים".

"קרוב לקץ הגאולה תרד האש מן השמיים לנביאי הבעל", מספרת לנו אותה מסורת סודית בשם המגיד ממזרטיש. מי שיעלה ויצליח, מי שיתרומם מעלה מעלה וחפצו יעלה יפה, יהיו דווקא כוחות הרשע והטומאה. זה יהיה מבחנן האמיתי והאחרון של נשמות ישראל, למסור נפשם ולהאמין בה' למרות הרשע המשתולל, למרות העוול המצליח.

הלא כך מבטיח לנו דניאל בסוף דבריו אודות אחרית הימים: "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו" (דניאל י"ב פסוק י').
כדי שתוכל הגאולה לבוא, כדי שיוכל הגואל להופיע, צריך להסתיים הבירור : "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", זהו בירור וצירוף האמונה. מי שאמונתו טהורה יתגבר בה ויעמוד כחומה מול כל גלי הכפירות והייאוש. מי שישכיל, השכלה פנימית, אמונתית, יבין. "והמשכילים יבינו", ומי שאינו אלא מן הסיגים והקליפות, ייפול, ידעך, יתפורר תחת משא רוח הסערה של הכפירה והבלבול, הייאוש והעצבות, יפרוק עול וירבה להרשיע. "והרשיעו רשעים".

ומסיים שם דניאל את דבריו: "אשרי המחכה ויגיע".

"כי כה אמר ה' צב-אות: עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמיים ואת הארץ" (חגי ב' פסוק ו')

עוט מעט, עוד קצת.
אבל תאמינו...