איך אפשר לבחור באוחיון ?

שלום וברכה

אדגיש כי אני נוגע בדבר בשל העובדה שאני קרוב לראש העיר, כך שתשובתי עלולה להיות מוטה. ברם, בשל העובדה שעמדתי בעניין זה עקבית ושיטתית (ראה למטה דברים שכתבתי על הנשיא קצב לדוגמה ל"עולם קטן" ולא פורסמו אז) אני כותב את מה שאני טוען תמיד:

אין לבעל שררה כל רשות להטריד או לפגוע באישה או באיש אחר. בשל עובדה זו חייבים לבחון כל תלונה במלוא כובד הראש, ולא להירתע מאף אחד: לא מבעל סמכות, לא מרב גדול ולא משום כיוון אחר. הייתי בין מקימי פורום "תקנה" (http://www.takana.co.il/) ואני עוסק בנושא זה לאורך שנים ומתמחה בכך
.
החובה היא כלפי האמת: לא כלפי החזק ולא כלפי החלש, אלא כלפי האמת.
במקרה של אוחיון, אם היינו בשלב לפני הבדיקה והבחינה - אני חושב שהיה קשה להצביע לו, בשל החשדות. ברם, המלצת המשטרה לא הייתה בשל חוסר ראיות אלא בשל חוסר בסיס עובדתי לתלונה, ואין אנו יכולים להימנע בשל כך. צריך לזכור כי בד בבד עם חובתנו החד משמעית לפעול למניעת ניצול, צריך להיזהר שלא להעניק אפשרות להתנקם בבעל שררה בדרך זו, גם בשל העובדה שהענקת זכות נקמה זו תפגע גם בסופו של דבר בנשים המתלוננות באמת.
במקרה הזה אין מדובר בתלונה שלא נבדקה. מדובר בבדיקה שהוכרעה, ובנתיים אין לנו כל דרך לפסול את אוחיון.

כל טוב


דבר המערכת על פרשת הנשיא קצב היה במקום. כל כך הרבה לשון הרע והלבנת פנים נעשו בפרשה זו, כדי שתקום צעקה גדולה על האפשרות שמדובר בשפיכות דמים. ברם, דבר מערכת זו לא היה שלם, ובשל כך הוא לא כיוון להלכה. הוא לא היה שלם בשל העובדה שבד בבד עם החובה להימנע מרכילות, לשון הרע והלבנת פנים עומדת חובה חד משמעית שכזו הן כלפי הנשים המתלוננות שייתכן והן הצודקות, והדברים הנאמרים עליהן פוגעים לא פחות. אף לא אחד מאתנו יודע מהן העובדות, ועל כן לא ניתן לומר דבר מה עובדתי משמעותי. לא זו בלבד, אלא שקיימת גם חובה אחרת והיא "ובערת הרע מקרבך". דיני לשון הרע ואיסור שפיכות דמו של אדם בהלבנת פניו לא נועדו לתת פרס לנבל, ולא נועדו למנוע אפשרות של התמודדות עם הרוע.
ההלכה גם לא חייבה להמתין עד לפסק דין סופי של בית משפט. לו זה היה כך הדבר היה מונע ביעור הרע – שוו בנפשכם שבאחד המוסדות היו מתלוננות ארבע בנות על רב הנוהג עמן שלא כשורה ופוגע בתומתן – איך היינו מנווטים בין הזהירות בכבודו ובהלבנת פניו ובין החובה להגן על בנותינו ? האם היינו קובעים להלכה כי עד שהוא לא יורשע באופן סופי הוא ימשיך ללמד כרגיל ? האם היינו מוציאים מכתב תמיכה בו ? האם היינו נמנעים מלהתמודד עם הבעיה ?
ההלכה הגאונית מצאה כדרכה את היחס הנכון: "מיחש ליה מבעי" (נדה סא ע"א), לאמור: אסור באיסור חמור להתייחס לתלונות כאל עובדות ולהרשיע את האדם, אולם יש לחשוש שמא הן נכונות. חשש זה, לפי רמתו וחומרתו, מאפשר כאשר מדובר בחשש מוצדק לתבוע השעיה, נבצרות זמנית או אפילו התפטרות. כל אלה אינן הפללה, ומכוחן אסור להעניש את האדם, אולם חזקת החפות אינה עומדת לו בהקשר של המשך התפקיד הציבורי. אני מבקש להדגיש כי איני קובע שבמקרה בו אנו עוסקים – נשיא המדינה – אכן מדובר בעוצמת תלונות כאלה, שכן איני יודע את העובדות, אולם האפשרות קיימת.
בכלל יש להתרגל כי בענייני הלכה כמו גם בהרבה עניינים אחרים בדרך כלל "אין לך דבר שאין הקיצוניות מזיקתו". יש בנו קיצוניות קנאית מבורכת בהלכות לשון הרע ואיסור הלבנת פנים, ומנגד חייבת להיות ניצבת קיצוניות קנאית מבורכת לבער את הרע מתוכנו, והדרך הראויה היא לצעוד בשני הקצוות גם יחד, וזו גם הדרך בה ראוי לצעוד בפרשה המכאיבה של נשיא המדינה.




כדאי לקרוא גם את:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3303386,00.html