שאלה
בס"ד
שלום הרב,
שאלה שמציקה לי זמן רב... האם המטרה או השאיפה של כל אחד מעמ"י צריכה להיות שנוכל להיות מעורבים בחברה בעייתית תוך לימוד תורה (ואולי להפחית מהלימוד לטובת בעם...), או שיש סוגי אנשים ויש כאלה שמקומם ב"חממות", וצריכים להיות באוהלה של תורה תמיד אם קשה להבין אני אסביר- הדרכתי בסניף עולים שהקשה עליי מאוד מבחינה דתית, וחשבתי הרבה זמן על האפשרות שאולי יש כאלה שמסוגלים להתערב באוכלוסיה קשה ולשמור על עצמם, ויש כאלה שצריכים להיות בחברה הדתית הדי סגורה שלהם, שאולי זה מה שיעזור להם לשמור על עצמם? מקווה שהשאלה ברורה.. תודה רבה ושבת שלום ושמחה!! מעין
תשובה
קשה מאוד להגדיר את "המטרה או השאיפה של כל אחד מעם ישראל" כדבריך.
ישנם אנשים שכל חייהם שוכנים באוהלה של תורה ואינם עוסקים כלל בצרכי ציבור המתישים כוחו של אדם. וישנם כאלו שיוצאים לעם ומסתובבים אף עם הפחותים שבעם.
יש את הגר"א ויש את הבעל שם טוב.
כמו כן יש כאלו שהם אנשי צבא, ויש מדענים וגם אלו גם אלו טוב להם שיהיו תלמידי חכמים ויראי ה' אולם ברור שמי שיוצא בראש מערכות ישראל, מבטל תורה למען כל זה.
ואנו צריכים את הכל. ולכל אחד מהתפקידים הללו יש אנשים בעלי אופי שוני, בעלי נשמה אחרת ונטיות וכשרונות אחרות.
דוד המלך לא יכול היה ולא צריך היה להיות הכהן הגדול (אפילו אם היה נולד לשבט לוי)ואם הוא היה מנסה להיות כזה, הוא היה אומלל.
לסיכום: כשם שפרצופיהם שונים כך נשמותיהם שונות, ותכונותם וכישרונותיהם והתפקיד שלהם בעולם שונה.
וצריך כל אחד, גם אם הוא איש צבא או מדריך חבורות רחוב, לצאת מעולמה של תורה ולהיות מחובר לעולמה של תורה, דרך לימוד ודרך מנהיג רוחני, על מנת שהעיסוק בעולם החוץ לא ינתק אותו מהקודש.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם