שאלה
בס"ד
שלום לרב ותודה מראש על המענה.
קראתי את אגרת הרמב"ן והיו בו כמה דברים לא מובנים,אשמח אם כבוד הרב יסביר לי:
1)"להתבושש מכל אדם ולפחד ממנו" והדגש על הפחד. מדוע?והרי בתפילה עצמה אני מזכירה לעצמי ולה' יתברך שאני פוחדת אך ורק ממנו. למה התכוון הרמב"ן כאן?
2)"וראשך כפוף...ואל תביט בפני אדם"-האם זה באמת מנומס לא להביט בפני אדם? או נניח חברה בגילי-האם גם בפניה אני צריכה להרכין ראש?
3)"כל אדם יהיה גדול ממך.."-מה הכוונה כ-ל אדם? האם עלי לחשוב שאני השפלה ביותר גם מילדים קטנים וחוטאים,האם זה פשר הרגשת הקטנות בעולם? כיצד משיגים הרגשה שכזו,והרי אני גדלתי על כך שאני צריכה לשמוח במי שאני ולהתגאות במה שעמלתי ולאן שהגעתי!
4)"אל תענהו בקול רם"-אם אמי קוראת לי מהחדר הסמוך,האם עלי לגשת אליה ולא לצעוק בחזרה?ואם אין ברירה?
תודה רבה על תשובותיך(שענית לי כבר פעמים רבות) ואני מנצלת מכתב זה כדי להתנצל אם אני גוזלת מזנך. אני מתחזקת ותשובותיך מועילות לי,לכן אני מוקירה לך תודה רבה (ולהקב"ה כמובן).
תשובה
את שואלת שאלות מצויינות, ומאתגרות.
1. לענ"ד אין כוונת הרמב"ן לפחד כפשוטו, אלא יותר במובן של הביטוי הקודם שלו, של 'להתבושש=להתביש מכל אדם'. היינו שמידת העננוה גורמת לאדם למצוא בכל אחד משהו שאין בו עצמו, ובכך הוא לא מרגיש תחושת עליונת לגבי אף אחד בעולם.
2. את צודקת זה לא מנומס, וודאי שלא מקובל בחברה כמו שלנו. אוליי כוונת הרמב"ן היא ליחידי סגולה שרוצים להיות תמיד במידת העננוה ולא לסטות ממנה כלל, אך נראה שזה בודאי לא מעשי ולא רללונטי , ודאי לא בקביעות לרוב בני האדם.
3.ודאי שאדם צריך לשמוח במה שעמל ועשה בעשר אצבעותיו. אך כדי שגאוותו לא תגביה ליבו ותגרום לא להדרדרות מציע הרמב"ן את מה שכבר כתבתי בסעיף 1. כאשר הוא מסוגל לראות אצל האחר משהו שאין בו, אז השמחה בהשגיו לא תיהפך לגאווה פסולה, אלא תעמיד אותו בפרופורציה.
4. באופן בסיסי כשאפשר בודאי עדיף שלא לצעוק אלא ללכת לאימך בחדר השני. ברור שכאשר אין ברירה מותר לצעוק (כך גם עושים בתפילה). הדרכת הרמב"ן כאן היא לבדרך כלל, שכדאי להיות אדם מיושב ורגוע וזה מאוד יעזור לאדם ליישם את מידת הענווה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם