אב שקובר ילדיו

בס"ד

שלום רב ,

תלמוד מתיחס בכמה מקומות לנושאים אלו , נתחיל מכך השגמרא במסכת ברכות אומרת על יסורים שבאים על האדם
יפשפש במעשיו .
והדוגמא הקיצונית לכך היא "אדם שרוצא לשתות כוס תה
והכוס חמה מדיי כך שהוא צריך להמתין מספר דקות , והוא מתעקב מלצאת , אלו הם יסורים שהמאותתים לאדם כי הוא צריך לחזור בתשובה כאילו הוא היה מתנהג כמצופה ממנו גם המציאות היתה מתנהלת כלפיו כמצופה או ליתר דיוק הבורא שמנהיג את המציאות היה מנהיגה
כך שהאדם לא יתעקב ולו שנייה אחת "
נכון אני יודע שזו דוגמא קיצונית וגם התלמוד מודע לכך ואומר כי אנו איננו בדרגה רוחנית גבוהה כזאת
אצלנו זה מתחיל מפגיעה ממונית , וכך הם הדרגות .
דרגות ההתראה :
1. פגיעה ממונית . ( אדם נפגע מכיסו )
2. פגיעה ממונית וגופנית לסובבים אותו .
3. פגיעה גופנית קלה לאדם עצמו או למשפחתו הקרובה
המוות הוא האחרון בסידרה וגם פה יש דרגות ,כך שאמרו חכמים אחד מבני חבורה שמת ידאגו כל החבורה
כל זה לא אמור במלחמות או תאונות או מוות המוני שלא ניתן לשייך לאדם פרטי או למעשה פרטי .
את החשבון איננו יודעים ולא רשאים לדעת כי איננו מזכירים של הבורא ולא יודעים מה החשבונות של מעלה .

אנו צריכים למלא את תפקידנו באמונה עד כדי מאמר המשנה במסכת אבות " עשה רצונו כרצונך " זו היא אומנם הפיסגה אליה אנו שואפים .
אינני חושב שצריך להתיחס לכך כשכר ועונש אלא ישנם מערכות רבות שאיננו בקיאים בהם ולא יודעים את מערכת השיקולים שלהם כגון זכות אבות לטוב ולרע .
לעומת " אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה "
וכן איננו בקיאים מי ומתי סיים את תפקידו ותיקונו בעולם וכן איננו יודעים כלום בעניין הגילגולים .

כך שאדם צריך לעשות המוטל עליו ולא להכנס לשאלות של
למה ומדוע ורגשות אשמה למינהם . אם אתה שואל מקרה פרטי הייתי מציע שתתיעץ בזה עם רב השכונה או האזור שבו אתה גר ולקבל התיחסות יותר אישית ונכונה .


בברכה