שאלה
היי,
יש לי שאלה.
אם ההורים קוראים לי ואני בדיוק בשמונה-עשרה, ואוטומטית אני מתפללת מהר יותר ובפחות כוונה, למרות שהתחלתי את התפילה חזק יותר. אבל המחשבה שהם קוראים לי (ולא שמים לב שאני שמונה עשרה ואין לי דרך לאותת להם) גורמת לי לסיים מהר.
זה מותר...?
אני מרגישה מצד אחד שיש כאן משהו שגוי, מצד שני כיבוד הורים..
בכוונה דווקא הורים, כי כשזה קורה בכיתה או מקום שאנשים בשיחה יותר בקול- גם אם יש לי אז רצון לסיים מהר יותר, אז אני יודעת שלא נכלל בזה כבוד הורים, אלא יצר הרע לגמור מהר ולהכנס לשיחה..
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה.
מובן כי מבחינה הלכתית אין לקצר את התפילה ואין להתפלל ללא כוונה בשל העובדה שההורים קוראים. הסיבה לכך ברורה – אנו עומדים בתפילה מול הקב"ה, ועל כן פניה של כל אדם אלינו היא נחותה יותר. לא זו בלבד, אלא שהמצווה לכבד הורים – מאת הקב"ה ניתנה, וממילא לא שייך לכבד הורים על ידי "פגיעה" בכבוד שמיים.
לכן, יהיה נכון לסיים את התפילה בנחת, ולבוא ולהסביר להורים מה קרה. אני מקווה שהם ישמחו גם ביראת השמיים וגם בכבוד שאת נותנת להם.
כל טוב