שירות לאומי: חוששת מהדרכה של בנות בי"א

היי יקרה, תודה שפנית אלינו! האמת שכשקראתי את השאלה שלך ממש עלה לי חיוך על הפנים.. הרצון שלך לתרום, להיות משמעותית ולהתגבר על האתגרים ממש "צועק" מבין השורות. זה מרגש וכבר על זה שאפו גדול!

אני מבינה מקרוב את הקושי שלך, ומקווה שבתשובה שלי אצליח לעזור לך להסתכל על הסיטואציה אחרת ובעז"ה להטיב איתה.

קורונה

כמו שאת אומרת, בעקבות הקורונה התפספס לא מעט הווי חברתי. אמנם עברו כמעט חמישה חודשים מתחילת שנה אבל בפועל הזדמנויות להיכרות מעמיקה היו מעטות יותר.

אל תלחצי. יתכן והיעדים שהצבת לעצמך בתחילת שנה פחות רלוונטיים לתקופה. תוכלי לנסות להציב לעצמך מטרות חדשות עכשיו, כשאת מכירה את המצב ואת ההתנהלות איתו.

עם כל הבאסה של הקורונה, אני מציעה לך הסתכלות נוספת על המצב;

דווקא בגלל שהתבטלו הרבה פעילויות חברתיות הבנות הכי מחפשות אותן! מהחוויה האישית שלי למדתי שיש פה מקום ליזום פגישות אחה"צ והסיכוי שיזרמו גדול יותר. עכשיו ספציפית כשסגר זה הזמן לצאת הקופסא ולחפש איך בכל זאת תוכלי לשמור על קשר טוב איתן. אולי לבקש מהמורה שעה איתן בזום; אם הן כבר מאסו בזום, אולי פעילות קלילה בוואצפ, חידונים או כל דבר אחר שעולה לך לראש.

בנוסף, בקורונה התפקיד שלך כמדריכה מקבל משמעות רחבה יותר. המצב הנפשי של החניכות דורש יותר התייחסות. הן הרבה לבד בבית. מניחה שתחומי הקושי איתם הבנות נאלצות להתמודד כעת מגוונים מאוד; ממשפחה, לימודים, חברות ואפילו בינן לבין עצמן. יכול מאוד להיות שדווקא בתקופה הזו, הן מחפשות דמות משמעותית להישען עליה יותר מהכל. ואת ללא ספק יכולה להוות עבורן את הדמות הזו.

אנחנו צריכים לזכור לחפש תמיד את הטוב בתוך הקושי. אין מצב שיש רק באסה, בכל דבר בחיים.

חניכות שכבת יא'

התחושה שלך כלפי החניכות משכבת יא' מובנת. מה שכן חשוב שלא תיקחי שום דבר אישית. לפעמים הן לא "קשסות" אלא מייצרות מנגנון הגנה כזה. מכירה מקרוב כמה שמותחות את הגבול במטרה לנסות דרך זה להבין אותך ואת סגנון ההתנהלות שלך. בדרך כלל אחרי שהן מבינות שבסך הכל מדובר במשהי שרוצה להיות שם בשבילן הן משחררות וזה רק עניין של זמן.

אם את יכולה, אפשר לנסות ללכת איתן דרך התחום הלימודי ומתוך זה להתחבר אליהן. תוכלי לשאול את המורה או אותן מי צריכה/רוצה עזרה במקצוע מסוים. הרבה פעמים בתגבורים אחד על אחד צפים נושאים ומתוכם מגיעים גם לקשר האישי. קחי בחשבון שכשיש לך קשר טוב עם כל אחת מהן בנפרד יהיה לך גם יותר קל איתן כקבוצה.

הבדלים ומסקנות

את מספרת שעם כיתות ט' הולך לך טוב יותר, סביר להניח שזה כי הן גם יותר מחפשות את זה. אני מדריכה של שכבת ז' ומרגישה את זה הכי חזק. לפעמים ככל שהן בכיתה גבוהה יותר יש להן גם פחות "ראש" לקטע החברתי בבית ספר. "תנו לי לעשות בגרות ועזבו אותי". זה משתנה בין בתי ספר בהתאם לערכים שמובילים בהם. איפה משקיעים יותר בערכים חברתיים ואיפה פחות. זה לא סימן בשבילך להתייאש, תוכלי לקחת לך כפרויקט נוסף להראות להן את החשיבות של הצד החברתי הזה, של האוורור הכל כך חשוב מהלימודים והמסכים, במיוחד עכשיו.

הגיוני לחשוב שעם כיתות יא יהיה פחות דיסטנס מאשר עם כיתות ט' , הגיל באמת משפיע.

אני חושבת שדווקא בגלל שאת מדריכה את שתי השכבות את חווה את ההבדל בניהן מקרוב.

כל אחת מהן עם היתרונות שלה, צריך ללמוד לעבוד איתם.

כיתות ט' יותר תופסות ממך דמות סמכותית ובוגרת, לעומת יא' שאולי בשבילן את באמת נתפסת יותר כחברה. לדעתי מדריך טוב הוא אחד שיודע לאזן בין המקום החברי לבין המקום המוביל והסמכותי בצורה נכונה. מה נכון? מה שאת רואה שעובד לך איתן ומביא אותן למקומות טובים יותר. זה בסדר אם נקודת ההתחלה שלך עם יא' תהיה חברית יותר, את בונה את עצמך מולן תוך כדי תנועה.

מנגד, הפוך עם כיתות ט', את מתחילה בתור דמות יותר סמכותית. אולי יהיו כאלה שקצת יירתעו מלשתף אותך כי את כמו מורה, אבל לאט לאט את הופכת להיות גם חברה שלהן. זה היופי של מדריכה, השילוב הזה.

עם שתי השכבות יש לך תהליך לעבור עד שתגיעי לאמצע הטוב, ההבדל היחיד הוא נקודות המוצא, איזו רחוקה ואיזו קרובה יותר לאמצע.

אהובה, אם את בתפקיד אני בטוחה שיש לך את הכוחות להתמודד, אחרת סביר להניח שגם לא היית מתקבלת. אל תמעיטי ביכולות שלך. לפעמים הרצון הטוב הוא הכל ואצלך הוא קיים. תני לו להוביל אותך. אל תפחדי מהפרצופים שאת מקבלת, בעזרת השם בקרוב הם יהפכו למחייכים!

מאחלת לך המון הצלחה בשירות ובכלל,

מוזמנת לחזור לשאול ומקווה שעזרתי,

ליאת אסתר