שאלה
רציתי לשתף שברוך ה' אני מרגישה במגמת עליה מאוד גדולה בעבודת ה', ולאחרונה יחד עם העבודה על ההתמדה שלי החלטתי שאני משתדלת לדקדק בפרטים הקטנים בהלכה, אמנם יש דברים גדולים ומשמעותיים כמו צניעות וכו' שבהם אני עוד בתהליכים, החלטתי שאני רוצה יותר ורוצה להרגיש יותר מסירות נפש וחיבור לקב"ה במהלך היום ולכן מדקדקת בנטילת ידיים אחרי מקלחת, להתלבש מצד ימין ולשים נעלים ימין שמאל קשר שמאל ואז ימין ועוד. בנוסף משתדלת להתפלל גם מנחה.
משום מה ממש סבבה לי עם זה מול חברות ואנשים רחוקים וגם קרובים, אבל מהמשפחה אני מתפדחת שישימו לב. מרגישה שאני אולי צבועה כי בחלק מהדברים אני ממש מדקדקת והם מכירים ויודעים מי אני בפועל, אני האמיתי, וברור לי שזו אני הצדיקה, אבל בסוף תמיד יש מריבות עם האחים וכו', ככה שפשוט מרגיש לי לא נעים.
אני מתפללת מנחה מהר מהר בלי שיראו ומשתדלת הכי להסתיר.. לא יודעת באמת למה זה ופשוט מבאס אותי על זה.
מה עושים? לדבר על זה לא רלוונטי,יש קצת ציניות וזה לא יתקבל בטוב..
תודה רבה מראש
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך יקרה!
איזה כיף לשמוע שאת מרגישה במגמת עליה מאוד גדולה בעבודת ה'! באמת מרגש שאת רוצה להרגיש יותר מסירות נפש וחיבור לקב"ה במהלך היום. זה בפני עצמו מדהים, ומעריכה כל כך את ההקפדה על הפרטים השונים בהלכה, התמדה בתפילת מנחה וכו'.
כשאנחנו עוברים שינוי, אפילו אם מדובר בשינוי חיובי, תמיד יש את המחשבות בראש על "מה יגידו". כי בסופו של דבר אנחנו רגילים לזה שהחברה תופסת אותנו בצורה מסויימת, ולפעמים מרגישים צורך להתנהג בהתאם ולעמוד בציפיות של הסביבה מאיתנו. ככה זה כשאנחנו חלק מחברה, הכי טבעי.
הרבה פעמים ככל שמדובר באנשים קרובים יותר, כמו משפחה, זה אפילו יותר מורכב. כמו שאמרת, הם הרי מכירים אותך. אפשר לדמיין שאולי הם שואלים את עצמם מה קרה לך פתאום, אולי גם לא מאמינים שזה תהליך פנימי ואמיתי, כי הם יודעים מי את.
אבל מעל זה שהם מכירים אותך, נמצא משהו חזק יותר. המשפחה שלך, ואנשים קרובים באופן כללי, רוצים שיהיה לך טוב.
תחשבי על עצמך במקומם- אם היית רואה את אחותך עוברת שינוי כזה, מה היית מרגישה? יכול להיות שבהתחלה זה היה לך מוזר, ואולי גם היה לוקח לך זמן להתרגל. אבל בסופו של דבר, כשאת רואה שהיא מאמינה במה שהיא עושה ושמחה בתהליך שלה, בודאי תהיי שמחה יחד איתה.
חשוב גם לזכור שכולנו עוברים שינויים כל הזמן, וזה לא שאחותך התחלפה. היא עדיין אותו בן אדם. אותה אחות שאת אוהבת.
נחזור אלייך- כשאת עוברת שינוי, את עדיין אותה בת, אחות וחברה. יכול להיות שיקח למשפחה שלך קצת זמן להתרגל לשינוי שאת עוברת, אבל זה בסדר. תהיי סבלנית כלפיהם וגם כלפי עצמך, ותזכרי שהם רוצים שיהיה לך טוב.
ומה לגבי המריבות עם האחים?
יכול לעלות חשש שאם אני רבה עם האחים אז אני לא באמת צדיקה. אבל חס וחלילה, למעשים הטובים שלך יש ערך בפני עצמם. ויכוח כזה או אחר לא מוחק את התפילה שלך, הדברים לא תלויים אחד בשני. אני לא אומרת שמריבות זה דבר טוב, וכמובן שאם את מצליחה לעשות שינוי חיובי גם בתחום הזה זה מבורך. ייתכן שיחד עם התהליך שאת עוברת תראי שינוי בתחום הזה, ואת לגמרי יכולה להציב לעצמך כמטרה את חיזוק הקשר עם האחים.
אבל תהליך הוא דבר שלוקח זמן, ואף אחד לא מצפה ממך לעשות שינוי מטורף ביום אחד. אז אל תצפי ככה גם מעצמך. תאמיני בעצמך שאת פועלת לטוב, ובאמת עושה השתדלות להתקדם בעבודת ה', וברוך ה' נשמע לי שאת גם מצליחה להתמיד ולעמוד במטרות שאת מציבה לעצמך.
בנוסף, כשאת תרגישי בטוחה יותר בדרך שלך, גם הסביבה תקבל את השינוי בצורה טובה יותר. תשמחי בדרך שאת עוברת, תני לעצמך לגדול בקצב שלך, צעד צעד. תקשיבי לעצמך ולמה שטוב לך. אם את לא מרגישה בנוח להתפלל מנחה באריכות בבית, זה בסדר. אל תתבאסי על התחושה הזאת, נסי לקבל אותה ולהתפלל במקום שבו תרגישי הכי בטוחה. אני באמת מאמינה שעם הזמן גם הבית ירגיש לך מקום בטוח, זה רק עניין של זמן וביטחון, קודם כל מול עצמך.
בכלל, תראי איזה תהליך מרשים את עוברת! תפרגני לעצמך על הדרך הזאת, את עושה משהו מדהים. תשמחי בזה, תרשי לעצמך להסתכל בסיפוק ושזה יתן לך מוטיבציה להמשיך בשמחה. נכון שיש עוד לאן להתקדם, ונכון שהיה יותר נעים ומספק אם היית מרגישה בנוח מול המשפחה בנקודה הזאת. אבל זה עדיין ממש ראוי להערכה, אז אל תתני לנקודות הקטנות לשנות את המבט שלך על עצמך.
מעריכה כל כך את התהליך שלך ומאחלת לך הצלחה ענקית!
רק טוב,
עידית