החלום שלי מתנגש עם הדת? ואיך בוחרים חלום?

הי דוד.

כיף לקבל שאלה כזו. רואים שאתה מנסה לתפוס את הבעיה בחשיבה בוגרת ורצינית. וזו שאלה מורכבת. מורכבת מכמה צדדים.

1. איך בוחרים מה החלום שלי בחיים?

2. האם הנאמנות לתורה יכולה לסתור חלום?

3. איך בוחרים או משלבים בין ערכים שונים שחשובים לנו?

אז בוא נעשה את זה בכמה שלבים.

איך בוחרים חלום?

וואו כמה סיסמאות נשפכו על השאלה הזאת. מ''הטובים לטייס'', דרך ''עם חלומות לא הולכים למכולת'' ועד ''תמיד תלך אחרי הלב שלך".

ויש קצת אמת בכל טענה. אולי כדאי לעשות סדר. אני רוצה להציע לך את מודל יצ"ר - יכולת, צורך, רצון.

כדי לדעת מה השביל שלך בעולם צריך לחפש משהו שיש לך את הכישורים והיכולות לעשות אותו (יכולת), משהו שיש בו צורך, שמשמעותי ותורם לחברה סביבינו ולעם ישראל בתהליך הגאולה שלו (צורך), ומשהו שאתה רוצה, שהלב שלך מושך אותך אליו ואתה מרגיש שאתה שייך אליו (רצון).

כל אחד מהם, אם הוא חסר, יכול לסמן שזה חלום שלא כדאי ללכת עליו.

אם אין רצון, והאדם עוסק במקצוע שלו אחוז קיפאון, כופה את עצמו מרגע לרגע להמשיך, ולא מתחייה מזה בשום צורה, חייו יהיו קשים, ובסוף התסכולים יכריעו אותו, והוא יעבור לעשות משהו אחר או יתחמק מלעבוד.

אם אין יכולת, האדם יהפוך למתוסכל. הוא מאוד רוצה, אבל פשוט אין לו כישרון לעניין. אז הוא מנסה שוב ושוב אבל כל פעם יוצא לו גרוע. זה נורא.

אם אין צורך, העבודה בשלב מסוים הופכת להיות חלולה וחסרת משמעות. פתאום האדם קם בבוקר ושואל את עצמו, ככלות הקול והתמונה, מה הנקודה של המשמעות בכל זה, ומתי העבודה הזו היתה בשביל מישהו? למה בעצם לעשות אותה, מעבר לכיף שהוא מביאה?

אז צריך לחפש מסלול בחיים שמכיל את כל הרבדים של היצ"ר.

בהזדמנות הזאת כדאי לשים לב לטעות קלאסית שמבלבלת לא מעט אנשים - וואו חיצוני.

לפעמים יש מקצוע מסוים שהחברה מאוד מאוד מעריכה. נותנת הרבה כבוד למי שעושה אותו, גם אם זה לא דבר משמעותי כל כך. ואז, לפעמים נבנה בנפש רצון מאוד חזק ללכת לשם, אפילו אם הנפש לא מתאימה לזה מבפנים. הולכים כי זה הכי נחשב ולא כי זה המנעול שהנפש שלי משתוקקת לפתוח. יש מבחן מאוד פשוט ומאוד קשה לבדוק את זה. תעצום עיניים, ותדמיין שהמקצוע הזה זה המקצוע שהכי פדיחה בעולם לעבוד בו. מין מקצוע כזה שכשאתה מספר במה אתה עובד הם מתאפקים שלא לשאול 'מה? לא הצלחת למצוא משהו נורמלי? לא חבל?' תדמיין גם שלא מקבלים על זה הרבה כסף. בדיוק מספיק כדי להתקיים, ולא הרבה יותר.

עכשיו, אתה עדיין הולך על זה? גם בלי התהילה והכסף? אם כן - הרצון שלך שם, ונשאר לבדוק רק את היכולת והצורך.

עד כאן ראינו איך בוחרים מה החלום שלך. אבל מה עושים אם יש סתירה בין החלום שלך לבין דברים אחרים שחשובים לך, כמו התורה?

אני אגיד לך את האמת, אם זה היה סתם חלום, התשובה היתה קלה יחסית. כי מה זה הרצון הקטן שזורם בעורקים שלי אל מול רצון הבורא שזורם בעורקים של העולם?

אבל מה לעשות, שלא בטוח שזה סתם חלום. יכול להיות שזה חלום של הנשמה שלך.

כשאני אומר נשמה אני מתכוון לחלק הכי עמוק ואמיתי באישיות, זה שלוחש כל הזמן באוזן את הכמיהה לרדוף אחרי השליחות שלנו. אחרי הטוב הכי גדול.

אני לא יודע כמה אתה שולט בהיסטוריה, אבל קרו כמה פעמים אירועים כאלה, של נשמות שחלמו חלומות שלא נכנסו לתוך המשבצת הקטנה של התורה והדוסיות.

הנשמות האלה, כשהן הגיעו לכאן לארץ, לפני מאה שנים, והתחילו לגשש בכיוון הנכון, גילו שהתורה קצת מתעכבת. הן גילו שהתורה עוד לא יודעת איך לקחת אחריות על צבא וממשלה, על ארץ וכלכלה ומשטרה ומערכת משפט. היא עדיין בגלות, עסוקה בהלכות הפרט. בהלכות בית המדרש. הרבנים שלהם אמרו להם: ללכת לצבא? זה לא מתאים לבחור דתי. איך תמצא מניין? שב תלמד. להפריח את השממה? זה מתאים לחילוניים. תפתח עוד דף גמרא. הנשמות עמדו מול בחירה בלתי אפשרית: מצד אחד עמדה השליחות שלהם, הנשמה שלהם, הנאמנות לקול של ריבונו של עולם שבתוך ליבם. מהצד השני עמדה הנאמנות לעולם התורה. חלק הלכו ימינה, חלק הלכו שמאלה. כל צד קרע חלקים מהנשמה שלו בבחירה שלו. אבל הם היו חייבים לבחור. והם בחרו.

עד שהגיעו פורצי הדרך. קמו אנשים, כל אחד בתחומו, שלא הסכימו לבחור, והכריחו את עולם התורה לקחת אחריות על מה שפעם, לפני הגלות, היה שלו. אנשים שאיחדו בין התורה לצבא, בין המדינה לתורה, בין ההשכלה לתורה, בין חלוציות לתורה. אל תגידו לי "לא נהגנו". תגידו לי איך ריבונו של עולם ביקש בתורה שנתייחס לזה. תגידו לי איך השליחות הזאת מעצימה את עולם התורה ונותנת לו עושר וחיים שלא היו בו קודם. המהפכה שלהם היתה גדולה כל כך עד שהיום אנחנו נגחך אם מישהו יטען שהוא רוצה להיות דתי אבל זה לא מסתדר לו עם שירות קרבי (או קריירה מדעית, או מגורים בארץ ישראל). עד כאן הרבה מכירים את הסיפור.

מה שלדעתי הרבה אנשים מפספסים זה שהסיפור הזה לא נגמר. תהליך הגאולה נמשך וכוחות חיים נוספים ממשיכים להתעורר. הדורות הקודמים הספיקו כבר לברר את עולמות המוזיקה (אתה יודע שלפני עשר שנים בכל עולם המוזיקה היו שלושה יוצרים דתיים שאף חילוני לא שמע עליהם?), האומנות, ותרבות הפנאי. וזה ממשיך. הנערים של היום מבררים כוחות חיים עוצמתיים מאוד, מסובכים מאוד, וקדושים מאוד: מיניות, פתיחות, גלובליות, שוויון, דיגיטליות, ועוד הרבה דברים שאנחנו המבוגרים בקושי שמענו עליהם. וכנראה שכן, גם משחק. והם מרגישים בנפשם שזה מהותי ואי אפשר לוותר על זה. ולפעמים הם לא רואים מצב שהתורה תיקח על הנושא הזה אחריות, ותכיר בו כחלק מהחיים הטבעיים של עם קדוש בארצו. והם נאלצים לבחור. והם בוחרים.

נגיד שבמצב היום אי אפשר להיות שחקן דתי. אז עכשיו אתה צריך לבחור: לנטוש את התורה או את החלום. או – לסלול דרך חדשה בעצמך. דרך חדשה זה לא אומר להצליח להישאר דתי בקושי במקום שכל כולו הפוך מהתורה. לסלול דרך זה להראות איך דבר ה' מתברר דווקא מתוך המשחק עצמו.

ופה מגיעים לשאלת הנאמנות. אני חושב שבלי לגשת לשאלה הזאת בכנות ובאומץ, אין סיכוי להישאר נאמן לאף ערך במציאות מורכבת. בטח כבר הבנת שלדעתי אין דבר שאי אפשר לעסוק בו מתוך חיבור לתורה. רק השאלה היא כמה איפה ואיך. אבל לצורך התרגיל בוא נדמיין רגע שוב. נדמיין כאילו באמת יש סתירה מוחלטת בין עולם המשחק לבין התורה. האחד לא יכול להיות קיים עם השני. אם היית צריך לבחור באמת ביניהם, מה היית בוחר? אם בחרת במשחק, אז תדע שבמובן מסויים ההורים שלך צודקים. גם אם יש אפשרות לשלב, אני יכול להבטיח לך שיהיו החלטות קשות בדרך. קשרים עם אנשים שלא תוכל לשמור. תפקידים שלא תוכל לקחת על עצמך. קיצורי דרך שבתור איש ששייך לעולם התורה, לא תוכל לעשות. וזו תיהיה הדרך הקשה. אם בפנים אתה יודע שעולם המשחק חשוב לך יותר מעולם התורה, סביר שלא תעמוד בזה, ויכול להיות שהחלטה לבחור בכזו קריירה כמוהה כהחלטה לוותר על הזהות הדתית שלך (ואני לא מדבר על תפילה במניין…).

ואולי לא צריך ללכת בשחור או לבן. אולי נכון ללכת על דרך האמצע. למצוא מקום שאפשר להביא בו לידי ביטוי את הכישרון משחק שלך פה בארץ, להתפתח כאן, וכשתהיה בוגר יותר, וסגור יותר על עצמך, לצאת לעולם הגדול.

בכל מקרה, אני ממליץ לא להחליט החלטות כאלה לבד. תתייעץ עם מישהו בוגר שאתה מעריך וסומך עליו. נקודת מבט חיצונית יכולה לעשות הרבה סדר בראש ובנפש.

לסיכום:

בשלב הראשון תברר לעצמך שזו באמת השליחות של הנשמה שלך בעולם.

בשלב השני תבין שאם זו השליחות שריבונו של עולם נתן לך אז יש דרך לעשות אותה בקדושה.

בשלב השלישי תחליט החלטה עקרונית - מה הערך שהכי חשוב לך?

רק אחר כך תחפש את האיך הפרקטי של מציאת הפתרונות הדתיים.

בהצלחה, תעשה חייל וקידוש ה',

נתנאל