שאל את הרב

מרגישה אבודה

חדשות כיפה חברים מקשיבים 29/11/20 22:13 יג בכסלו התשפא

שאלה

שלום, אני מרגישה נורא אבודה בחודשיים האחרונים, ללא קשר למצב של הקורונה.

אני לא עושה צבא מסיבות אישיות

אין לי חלומות או משהו שאני רוצה להיות או להשיג בחיים, מרגישה שאין לי עתיד.

קשה לי להסתגל לזה שאני כבר מתבגרת ויש לי אחריות כי אני כבר לא ילדה בת 12.

אני צריכה לתפוס את עצמי בידיים אבל אין לי כח ורצון לזה

וכל מי שאני מכירה בגיל שלי כבר יש עתיד שהם רואים לעצמם, יש משהו שהם רוצים להגיע אליו/ להשיג/ להיות, ולי אין כלום.

בנוסף, הייתה לי ״חברה הכי טובה״ שהאמנתי בה והיא ניצלה אותי והתנהגה מגעיל במשך שנתיים וחצי ואני הייתי תמימה מדי והיא הורידה אותי כל הזמן מבלי לשים לב אבל כבר 8 חודשים לפחות אני לא בקשר איתה ככה שיש שיפור במצב שלי בהמון מובנים אבל עם הזמן אני לא מרגישה שזה משתפר אלא רק שהכל דועך.

אין לי בטחון עצמי, אני לא מצליחה לאהוב ולקבל את עצמי ואני לא מצליחה להסתגל לעולם, ולעובדות ודברים שיש בעולם שנוגדים את החשיבה שלי. זה משפיע עליי יותר מדי במחשבות, בחרדות, מכניס אותי לדיכאון ואני לא יודעת איך לעזור לעצמי.

אשמח לייעוץ או אפילו תמיכה

תודה רבה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שואלת יקרה שלום.

מאוד הצטערתי לשמוע על חברים שלך, שבגיל 18 כבר יודעים הכל על מי הם ומה הם רוצים להיות. אני מקווה שזה סתם בלבול של גיל צעיר, וכשהם יגדלו הם יבינו עד כמה הם לא באמת הבינו. אני רציני. לא תמיד רואים את זה בכל שלב בחיים, אבל האמת היא שהנשמה שלנו ענקית. ממש. היא כל כך עמוקה, וכל כך מגוונת וכל כך מורכבת, שמי שטוען שבגיל כל כך צעיר הוא כבר סגור על הזהות שלו, על השליחות שלו, ועל המהות שלו – או שהוא בפנים אדם מאוד מאוד פשוט, או שהוא לא מצליח לדמיין כמה גדולה הנשמה שלו.

אבל ברוך , את לא נמצאת שם. את מבינה, גם אם רק באופן אינטואיטיבי ואינסטינקטיבי, שמה שיש בך, שהדרך שלך והמסלול שלך עוד מורכב ורחוק. שיש לך עוד מה לגלות ולבחון במסע שלך אל עצמך. וזה כבר נפלא. לפני שנחשוב איך יוצאים לדרך למסע כזה, קודם כל תעריכי את זה. תעריכי כמה את גדולה שאת מבינה לבד שיש לך עוד המון לברר ולגלות כדי להכיר את עצמך. תעריכי כמה הנפש שלך רגישה ומדוייקת, שהיא לא מוכנה להסתפק באיזה מסלול חיים סטנדרטי של "יסודי – תיכון – צבא – אוניברסיטה – עבודה" בלי לשאול את עצמך מה המסלול האמיתי שלך.

נראה שיש כמה דברים שונים שמטרידים אותך, אבל יש מילה אחת ששוזרת בעיני את כולם – עצמי. ביטחון עצמי, חשיבה עצמית, מסלול חיים עצמי, לתפוס את עצמי, לאהוב את עצמי, לעזור לעצמי. וגם חלומות וקשרים חברתיים קשורים בקשר עמוק מאוד אל העצמי. כמו שאמרנו – בלבול ורצון לברר את העצמי זה נפלא. גם אם בשלב שבו את נמצאת זה בטח מסבך, מבלבל, מתסכל ולא תמיד כיפי, זה עדיין דבר נפלא. אני מאמין שכשתתחילי לסדר לעצמך את מי את ומה את רוצה להיות המון מהדברים האחרים שקשורים בזה, ישתפרו גם כן. כשתכירי את עצמך, אולי תאהבי יותר את עצמך, תפסי את עצמך יותר, ואולי גם תושפעי פחות מדברים שאחרים אומרים לך.

יכול להיות שיעזור לך לעבוד בשני שלבים. השלב הראשון הוא ללמוד לעבוד בחוסר בהירות. השלב השני, הוא להתחיל לעשות סדר בבלאגן.

שלב ראשון - כמו שאת כותבת כל כך יפה, השלב בחיים שבו מסתבכים בשאלה של מי אני ומה המסלול שלי בחיים הוא קצת בלאגן. לא יודעים עד הסוף מי אני, ומה אני אמורה להרגיש. וזה בסדר. ככה זה אמור להיות. יש המון סיפורים על אנשים עצומים, שהיו מבריקים בתחומם ושינו לחלוטין את כל התחום שלהם, אבל כשמסתכלים ביומנים שלהם מגיל 20 – אין להם מושג מה הכיוון, והם אפילו לא אוהבים את התחום שבו יום אחד הם יהיו כל כך טובים ושמחים. אם היינו נולדים עם ספר הוראות למה אנחנו אמורים לעשות זה היה הרבה יותר מסודר, אבל גם הרבה פחות מעניין והרבה פחות חופשי. התלבטות זה המחיר שנחנו משלמים בשביל החופש להכווין את החיים שלנו בעצמנו. זה שווה את זה.

לכן אני חושב שכולנו צריכים קודם כל ללמוד לפעול בלי מסלול ברור לגמרי. למה אני מתכוון? נניח שאת לא יודעת בדיוק מי את, אבל את יודעת שאת נמשכת למוזיקה ולאומנות. אז זה שאין לך מסלול מאוד מוגדר של מה את הולכת לעשות עם זה לא מונע ממך להתקדם בכיוון הכללי של איפה שאת רוצה להגיע, מתוך אמונה שבהמשך, ככל שתמשיכי להתקדם הדברים יתבהרו ותדעי יותר לאן את הולכת. תבחרי כיוונים ודברים שבאופן כללי נשמעים לך טובים ותראי שכשתתחילי ללכת יהיה לך יותר קל לכוון את עצמך למקומות ספציפיים.

שלב שני - אחרי שלמדת לחיות קצת יותר בשלום עם הנטייה האנושית לדרוש משמעות ואמת בחיים שלנו, את יכולה להתחיל לברר מי את, מה החלומות שלך, ואיזה מין בנאדם את רוצה להיות. לזה יש שני דברים שצריך לתת עליהם את הדעת – מתי, ואיך.

מתי – בניגוד למה שאנשים חושבים, אנשים עם נשמות גדולות לא מגלים את עצמם "על הדרך". צריך להשקיע בזה זמן. ומחשבה. ומאמץ. כדי להבין עד הסוף איך עובדים אופניים צריך להשקיע כמה ימים של חשיבה מאומצת. הנשמה שלך הרבה הרבה יותר מורכבת. יש כל מיני גישות לאיך מכירים את עצמנו, וכל אחד מתחבר לאחרת. יש כאלה שעושים את זה בשנה של בירור עצמי. יש המון מסלולים כאלה, שנועדו ממש לברר לעצמנו את הזהות שלנו – מדרשות (יש גם חילוניות וגם דתיות), מכינות (כנ"ל, ולא תמיד חייבים לעשות צבא בשביל ללמוד שם), חודשי בירור עצמי, תוכניות "אלול" דתיות וחילוניות שונות, או טיול מיוחד שמשאיר המון זמן לבירור עצמי (יש כאלה שאוהבים את הודו, אני אישית יותר מתחבר לשביל ישראל). יש אחרים שמעדיפים במקום להקדיש תקופה לנושא, לשבת עם עצמם כמה דקות כל יום עם יומן או ספר ולחשוב לעצמם. לאט לאט זה עושה סדר בבלאגן. כל האפשרויות נפלאות, העיקר זה ההבנה שצריך להקדיש לזה זמן כלשהו. בכל זאת, זה כנראה הדבר הכי חשוב בחייים.

איך - פה, ההבדלים בין אנשים אפילו יותר משמעותיים, אבל בדרך כלל הקווים המנחים הכי כלליים הם – רצון, יכולת וצורך. רצון זה מה שאת אוהבת ומתחברת אליו. זה מה שעושה לך טוב ומדליק לך את האור בעיניים. כדאי לכוון את החיים יותר לנקודות כאלה. יכולת זה מה שאת טובה בו. לא חייבת להיות אלופת העולם לפני שניסית, אבל זה כן צריך להיות משהו שאת מצליחה כשאת מתאמצת. כדאי לכוון את החיים לכיוונים שאנחנו טובים בהם. הדבר השלישי, צורך הוא לא הצורך שלך אלא דווקא הצורך של שאר העולם. הרבה מאוד מהמצוקות סביב הזהות נרגעות כשאנחנו מבינים שאנחנו לא פה רק בשביל לעשות טוב לעצמנו, אלא שיש בתוכנו דברים נפלאים שבאנו לתת לעולם. שהאור שבנו (שכרגע מסנוור ומשתולל וקשה להכיל אותו) יכול להאיר לעולם ולתת המון שמחה והתקדמות. זה עוד דבר שעוזר לכוון את עצמנו.

והכי חשוב – תתיעצי עם האנשים שקרובים אלייך. תנסי למצוא מישהו שאת אוהבת אותו וסומכת עליו, ותנסי לחשוב יחד איתו על הנושאים שמפריעים לך. בשניים הרבה פעמים עולים כיוונים ועיונות נפלאים, וגם סתם ככה יותר קל לשאת את החיים כשמדברים עליהם.

אז לסיכום:

אל תיבהלי מזה שאת עוד לא יודעת מי את ומה את רוצה לעשות בחיים. זה לא רק המצב הנורמלי אלא גם מצב נפלא. תעריכי אותו ותלמדי לחיות איתו בשלום. אחר כך, תנסי למצוא לעצמך זמן או זמנים שבהם את מבררת לעצמך את עצמך. או במסגרת או לבד – תלוי מה את אוהבת. את יכולה להשתמש בקווים המנחים של רצון, יכולת וצורך כדי לראות מה נכון לך לעשות. אל תפחדי להתחיל להתקדם בכיוון הכללי שאת מזהה, ולדייק את עצמך על הדרך, תוך כדי התקדמות.

מוזמנת לדבר איתנו תמיד, כאן באתר או בטלפון ובווטסאפ. אנחנו כאן בשבילך.

המון אור וטוב,

נתנאל

(6)

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות