מהו נדר?

שאלה

נמצאנו למדים בנדרים (סה/א) שנדר אינו נחשב אם הוא תלוי בדבר. למשל אם אומר: "קונם לבית זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו" וכו', או "קונם שאיני נושא לפלונית כעורה" (וקישטוה, ונתייפתה עליו ונתחרט ממה ש"נדר"), או "קונם איני זז מכאן עד שירדו גשמים", אין הדבר נחשב לנדר ופותחין לו, כדוגמת חוני המעגל שעג עוגה ואמר איני זז מכאן עד שירדו גשמים וירדו גשמים, שהתנה את הדבר, ושלח לו שמעון בן שטח: (תענית יט/א) אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ולא ידעו כנראה חכמי ישראל שאין הדבר נחשב לנדר ולא נחשב שהעיז פניו אלא רק שהתעקש שהגשמים שירדו יהיו גשמי ברכה ולא זעף ולא גשמי טל. לכן העיז פניו שלש פעמים. ראשונה כשנענה שירדו גשמים, וכשירדו גשמי טל ביקש גשמים שימלאו בורות ושיחין ונענה בשנית, ומשנענה וירדו גשמי זעף העיז פניו בשלישית ואמר גשמי ברכה אני מבקש ואכן נענה, ועל כך מחו חכמי ישראל אע"פ ששלחו לו שיעשה בלהטיו ויוריד גשמים, התכוונו להזהיר אותו שלא עשה כשורה שהעיז פניו כלפי שמים, ואין הדבר נחשב לנדר אם התריע שאינו זז מעוגה זו עד שירדו גשמים. וכן לא השכילו חכמי ישראל בתחילה להבין שחביב הוא חוני המעגל אצל הקב"ה ואינו מקפיד עליו, שאם לא כן מדוע שלחו אליו שיוריד גשמים? כיון שהוא נענה אצל הקב"ה, משמע שחביבותו אצל הקב"ה עולה על חביבותם אצלו יתברך.

כך גם עם ר' ישמעאל כמסופר בנדרים (שם) ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה. אמר לו ר' ישמעאל: בני, מזו נדרת? אמר לו: לאו! והתירה ר' ישמעאל. באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת ר' ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל ר' ישמעאל בכינה (שהיה מגלה לבחורי ישראל יופיין של בנות ישראל) וכן הוא אומר בשאול (שמואל-ב א' כ"ד) בנות ישראל אל שאול בכינה (נדרים סו/א).

לכן כשנודר אדם נדר, ר' יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם (מקיים את נדרו). ודריש להו לקראי הכי את אשר תדור שלם, וזו היא מדה משובחת. אבל טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, ואי תימא פשיטא ה''ק לא תהא סבור שבשעת נדרך אתה מוסיף זכות, ואח''כ אם שכחת או נאנסת לא הפסדת את שכרך שאינו כן, שאין השכר בשעת הנדר אלא בשעת התשלומים (ר"נ).

לכן לא נחשב הדבר כנדר אצל חוני המעגל שהתנה את מתן הגשמים בעמידתו איתן בעוגה, ולכן קיבל שכרו תיכף ומיד וירדו גשמים ונענה שלש פעמים באותו ענין באותה שעה.

לאור כל דברי הנ"ל נתעוררה אצלי קושיא: מהו נדר שאינו תלוי בדבר שהוא הנדר האמיתי? הרי אם אומר: "קונם שאיני נושא פלונית כעורה", לדעת רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר. והרי נראה לי שכל נדר תלוי בדבר?! הרי לא מתוך שיגיון יאמר העלם לא אשא פלונית, או לא אכנס לבית זה, תמיד ישנה סיבה. השאלה היא אם אמר והוציא מפיו את הסיבה לאי רצונו לדבר, הרי זה נחשב לנדר שתלוי בדבר. אבל אם אמר: "קונם, לא אשא פלונית", ולא הוציא בפיו את הסיבה התלויה בדבר אלא הרהר בלבו, האם זה נחשב לנדר? רבי מאיר אומר: פותחין לו מן התורה, ואומרין לו: אילו היית יודע שאתה עובר על... וכו'... אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר - הרי זה מותר.

ועוד: (בראשית כ"ח כ'-כ"ב) "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". הרי יעקב תלה את נדרו בששה דברים והוציאם מפיו, הרי לפי הגמרא זה לא נדר כיון שתלוי בדבר ואפשר להתירו, ועוד מוזר שהתנה את המצוה (מצות מעשר שחייב בה) בדבר, שמשתמע מזה אם לא יתן לו הקב"ה בקשות אלו לא יעשר. והרי אם תאמר שיעקב היה הראשון שעישר וממנו נתהוותה רעיון מצות מעשר ורק יותר מאוחר ניתנה לישראל במדבר, הרי שיעקב לא היה חייב בה, ועוד שהקדימו אברהם שנתן מעשר מכל למלכי צדק מלך שלם (בראשית י"ד י"ח) "וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, כדכתיב: (שם שם כ') "וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל".

אם כן מהו נדר אמיתי? כיצד נודרין? והרי כל נדר תלוי בדבר?!

הרמב"ם ביד החזקה (ספר ההפלאה) נדרים פרק ראשון כותב: הַנֵּדֶר נֶחְלָק לִשְׁתֵּי מַחֲלוֹקוֹת. הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא שֶׁיֶּאֱסֹר עַל עַצְמוֹ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לוֹ כדכתיב: (במדבר ל' ג') "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ" וגו'. וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא שֶׁיְּחַיֵּב עַצְמוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בּוֹ, שנאמר בקרבן נדבה (ויקרא א' ב') "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'".

אם כן למה קראה התורה לדבריו של יעקב נדר? הרי לא אסר על עצמו דברים המותרים לו, ולא חייב את עצמו בקרבן שאינו חייב בו, אלא רק בקש דברים לישועתו לנוחותו לבעיותיו לצרותיו, ולפי הרמב"ם אין זה נקרא נדר שהרי לא אסר על עצמו דבר מלבד ההבטחה שהאבן תהיה עבורו בית אלהים וכל אשר יתן לו האלהים יעשר לכבודו, וכן למה שאדם יאסור על עצמו דברים המותרים לו? מתוך חסידות? מתוך נזירות? מתוך תענית? ולמה אדם צריך לקחת על עצמו אשמות שאין לו כל צורך בהן בזאת שהוא מקריב קרבן שאינו חייב בו? ואין לו כל סיבה או צורך להוסיף גזירה על עבודתו.

וכן בשופטים (י"א ל') כתיב: וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' (הסכימה התורה וקראה לזה נדר) וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי (נדר התלוי בדבר ואינו נחשב), לכן אולי בשל כך פינחס שהיה גדול הדור אותו זמן לא הטריח עצמו ללכת ליפתח הגלעדי ולהפר את נדרו משום שאין בכך שום נדר. אבל תמוה הוא שהתורה קוראת לזה נדר, והרי לא אסר עצמו כל איסר, אלא רק להקריב קרבן שאינו חייב בו, וכי איך מלאו לבו להקריב את ביתו? והרי לא ידע את עבודת הקרבנות וממה מקריבים? אז בכל זאת פינחס היה צריך לחוש לדבר ולדבר על לב יפתח ולהוכיחו שאין זה קרבן רצוי לה', ואם הוא רוצה בכל זאת להקריב קרבן הרי "שור או כשב או עז". אך ראיתי במדרש תנחומא (ויקרא בחקתי ס"ה) שבת יפתח אמרה לאביה (שופטים י"א ל"ז) הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי, אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה: וְכִי יֵשׁ אָדָם יוֹרֵד עַל הֶהָרִים? וַהֲלֹא בְּנֵי אָדָם עוֹלִים לֶהָרִים. מַהוּ "וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים"? אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין (הזקנים, גדולי הדור), הָלְכָה אֶצְלָם וְלֹא מָצְאוּ פֶּתַח לְיִפְתָּח לְהַתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ, נתכסה מעיניהם ענין זה.

נראה לי שהפתרון טמון בגמרא (נדרים סה, סו) ושכנראה יש לי בעיית מה בהבנת הנקרא, לכן אני מבקש שתתקנו אותי אם טעיתי.

________________________________________

תשובה