שאלה
שלום, באתי מבית דתי ולמדתי בבתי ספר דתיים לכל אורך שנות לימודיי. למרות זאת אני נתקל בבעיות אמונה לא בקיומו של אלוקים, או בנכונותן של התורה והמצוות, אלא מהכיוון של ההלכה. יש המון דקדוקים שהם בעיני חסרי משמעות אמיתית, מה גם שהם קשים לביצוע,ואיני מרגיש שלאלוקים אכפת אם למשל אתפלל שלוש פעמים ביום או רק פעמיים. אני חושב שכל המצוות נועדו כדי להראות לי דרך, ולהתמקד בדקויות זה מבחינתי להתעלם מהעיקר, מהתוכן ולהתמקד בטפל. איפה עובר הגבול? במה אני טועה?
תשובה
יש מדרש האומר בערך כך "וכי מה אכפת לו, לקב"ה, אם אדם שוחט את הבהמה מן הצוואר או העורף? לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את בני האדם".
נכון, לקב"ה "לא אכפת", אך הוא קבע סדרים מסויימים שבהם אפשר לעבוד אותו ולהתקרב אליו. ולכן שחיטת בהמה ועוף הינה דווקא מן הצוואר. ואם היה הקב"ה מצווה לשחוט מן העורף= היינו חייבים להקפיד על שחיטה דווקא מן העורף, כי זהו ציווי ה'.
ר' יהודה הלוי מביא, בספר "הכוזרי", משל לאדם שנכנס לבית מרקחת, וחילק תרופות לאנשים כאילו הוא הרוקח. לחלק מן האנשים התרופות הועילו, אך לחלק אחר- הזיקו. (הנמשל לתרופות הינן המצוות) המצוות מדוייקות מאד, ורק אם מדייקים בהן- הן פועלות את פעולתן. הרב נרי'ה, זצ"ל, אמר פעם למישהי שסיפרה כי היא איננה שומרת מצוות, אך מדליקה נרות כל שבת, כי אם היא מדליקה את הנרות אחרי כניסת השבת, הריהם "נרות זכרון לשבת"...
כל שעורי המצוות (לדוגמא: גובה הסוכה המינימלי, כמות המצה שיש לאכול בליל הסדר, וכו') נמסרו "הלכה למשה מסיני". ואם לא שומרים עליהם- "מפספסים" את המצווה. לכן יש לדקדק בקיום המצוות.