ללא נושא

שאלה

בעלי ואני נשואים קרוב לשנתיים וחצי פלוס ילדה. לעיתים קרובות אני מרגישה בחיכוכים ביננו שנגרמים בשל הקרבה להוריו שגרים רבע שעה מאיתנו. לצערי, לאחרונה נוצר קרע ביני לבין החמות שנגרם לפי דעתי על ידי בעלי.

בשבת האחרונה, בעלי רב עם גיסתי בנושא חינוך הילד שלה- על כך שאינו מחונך משום שלקח מבתי צעצוע בכוח. חמותי בשיחה אישית עם חמותי ואיתי אמרה משהו שלא מצא חן בעיני על אופיו של בעלי- השוותה אותו לקרוב משפחה אחר ( שאין לו דימוי חיובי כלל במשפחה של בעלי) בכך שמתייחס לבתנו כאל דבר מה יקר ואם היה נאמר לו מה שהוא אמר לגיסתי הוא לא היה עובר על כך בשתיקה. אמרתי לה שאני סבורה שאינה צודקת והיא אמרה לי "אני מכירה את הבן שלי יותר טוב ממך".

איני יודעת מה גרם לי לחזור באוזניו של בעלי על אותם הדברים ומיד אחרי שאמרתי אותם הצטערתי על כך מאד. בעלי מאד נפגע מהדברים האמורים אך אמר שמשום שאינו רוצה שיהיה קרע ביני לבין חמונתי הוא מוכן לא לומר לה מילה על כך. כעבור יומיים (שבהן בעלי לא דיבר עם אימו ללא ידיעתי), הוא החליט לומר לה את מה שאמרתי והיא כמובן התקשרה אלי ורבה איתי בטלפון על כך שסכסכתי בינה לבין בנה והיא לא מסכימה עם התנהגותי משום שלא אמרה שום דבר רע.

ביקשתי את סליחתה של חמותי על מה שקרה על כך שהכל נאמר בתום לב. יחד עם זאת, נוצר משבר של אמון ביני לבין בעלי. אני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו. הרי הוא לא היה חייב לומר לה שאני היא זאת שאמרה את הדברים. הוא יכול היה לומר לה בעקיפין. בעלי מאשים אותי בכל מה שקרה בכך שלא הייתי צריכה לספר לו דבר ואני האשמה בקרע שנוצר ביני לבין המשפחה של.

מכאן המצב רק מתדרדר...אנחנו כל הזמן רבים ואיני יודעת מה לעשות מכאן. אני מבינה שלא הייתי צריכה לומר את הדברים אבל אני חושבת שהוא היה צריך להיות חכם מספיק כדי לא לומר לה דבר ולקלקל את היחסים המעולים ששררו לפני כן ביננו. קשה לי מאד לחיות בתחושה הזאת שאיני יכולה לספר לו דברים מסויימים בחשש שהוא יעביר אותם הלאה. מה אפשר לעשות מכאן? מי הצודק?

תשובה